תגית: כותבת אותי

אצבעך מרפרפת לאורך זרועי, כאילו בהיסח הדעת. עינייך עצומות, שלא אראה בהן את העצב של הידיעות שמגיעות אליך. המוסיקה זורמת אליך דרך האוזניות, וראשך נד קלות לקצב צליליה. מגע ידך עוצר את העולם סביבי. אני מניחה את ידי על ידך מרפרפת מעליה, בשעה שאתה ממשיך ללטף את שלי. אני סופגת ממנה את החום, את מילות…

לפעמים לא המילים שירה בה כחיצים הן בהכרח אלה שמכאיבות. אלה דווקא המילים היפות, של הבטחות שלא יקומו, מילים ריקות מתוכן, שאין בהן מאום. עדיף כבר היה שישתוק. ב.א.

מיליםלא נסחטות בכח,מאיפה שזה לא יהיה.זה מתחיל באותיותשנאספות למילהשגוררת חברות אחריה.היא בוחרת רקאת מי שמתאימה לה. לפעמיםזו דיו שמתייבשתואז לא נשזרותהאותיות למילים,ולפעמים זה הרגששקופא מבחירהאו שלא,שמונע מהן לצאת,אומר להןלהשאר בפנים. ואזאו שהן נמוגותאו נרדמותאו להיפךמשתוללות בפנים,בועטות ורוצותלצאת. ב.א. 

לעיתיםממש שלא במתכוון,גופך מתחכך בשליבשעה שאני יוצאתואתה נכנסמחדר כלשהו. "סליחה," אני אומרתובאותו זמן גם אתה. אבל לפעמיםהמגע הבלתי מכוון הזה,מצית משהושבלתי ניתן לעצירה. כך קרהשידך נגעה,  בתנועה לא מכוונת,בי.  אני הפסקתי לנשום,ועינייך התקבעו עליי. "אני אוהב," אמרתוהושטת ידך אלי,"איך שהגוף שלךמותאם במדוייקלשלי. ואם לדייקכפות ידיי המתמלאות בך, ומה שזה עושה ליאת כבר יודעת." ולא רק…

דווקא בימים האלה שאנחנו בבית, אנחנו מחפשים יותר את הקירבה בינינו. אני רואה אותך יושב ועובד, אתה רואה אותי יושבת וכותבת. איכשהו תמיד אנחנו מוצאים עצמנו אחד ליד השנייה. השתיקה יחד נעימה לנו, אין לנו צורך במילים. בתאום מושלם אנחנו מרימים עינינו אחד לתוך השניה. מבטים שמדברים ביניהם, מתרככים, מתמלאים רגש מדברים אהבה. אתה מטייל…

תשוקה מתעוררת באלפי דרכים.. ברגע שהמבט שלי נלכד בעיניו, אני יודעת שאין לי מה להלחם. אני כבושה. זו מין התנעה כמו של מנוע של אופנוע אימתני שנסחט עד הסוף בשנייה. הוא מצידו לא תמיד מראה לי את הבעירה שבתוכו. לעיתים, הוא מתכופף לעברי, בתנוחה כזו שאני יודעת שלא לשפתיי הוא מכוון. הוא נושק לי ברפרוף…

לפעמים אתה מתגנב מאחוריי, מציף את כולי בריח הכה מוכר לי שלך, ולוחש לי מילים שאני מתקשה להאמין שהן עבורי. אני חייבת להתרחק מעט ממך, כדי לראות בעינייך, את מה ששמעתי. רק אז אני שבה אליך ומתעטפת בכל אחת מהן. בעיניים עצומות, סופגת אותן לתוכי, ואתה מנצל את הרגע, כדי לרפרף בשפתייך על שלי. ברגעים…

הרגשתי שאני נחנקת.   שאני זקוקה למים לדבר איתם רגשות.   שיקחו ממני את העצב, שיטעינו אותי בטוב.   הם שיחקו איתי כמו מחזר שובב, שלחו לי גלים מלטפים, נעלמו רגע למעמקיהם, חזרו אליי רעננים ועטפו אותי בטוב.   * בר #vilcoxlake #richmondhill #ontario

ישנם רגעים שבהם אדם נמצא רק עם עצמו.   ככה זה כשאצבעותיו מלטפות את קלידי הפסנתר.   בעיניים עצומות הוא עושה איתם אהבה.   עם הלבן, השחור, והגוונים שביניהם.   אני מביטה בו ויודעת שהוא לא שלי כעת.   ואז הוא פוקח עיניו ומחייך אליי.   דמיתי אותי עושה אהבה איתך, פורט על גופך, שר…

במרחק נשימה ממך. לעיתיםהכי קרוב שאפשר. לפעמיםכל אחד בעולמו. ובין לביןחוצים את הקווים מתערבבים לעולם אחד. ב.א.#jestemkasia.tu