תגית: בר אבידן

חוויה מתקנת חוזרת על מצב כלשהוא, רק מתקנת אותו כך שהסוף יהיה טוב.   המסע שלי בסתיו 2018 לארץ היה סוג של חוויה מתקנת. אלא שבמקרה שלי מיד עם הגיעי התבטל הצורך בכך והיתה זו עבורי חוויה מעצימה מעל בחינה שהיא. * * *   אמבר   מיום שאני זוכרת את עצמי הייתי "הילדה הכי…

אני מאמינה שאם בני אדם צריכים להיפגש, לא משנה היכן הם נמצאים, הם יפגשו. יש שיקראו לזה גורל, יש שיקראו לזה קרמה. היוונים האמינו שאלה המוירות הקובעות גורלו של אדם. זהו סיפורם של אמיר ואלה מטורונטו וברק ומיכל מתל אביב , והגורל שהכתיב את הסיפור שלהם. מיכל אני עוקבת במבטי אחרי ברק שמתפרץ הביתה. שלא…

הרעיון לסיפור על ההתרסקות לקוח ממקרה מאד אישי שקרה לאדם יקר לי מכל. הסיפור הזה התהלך לי בראש בקווים כללים מאד. גם אני הופתעתי לאן שהוא לקח אותי, ונהניתי מאד מהמסע איתו. הוא גם סימל עבורי את המסע למקום השקט שבו אני נמצאת שוב לאחרי שחציתי הלוך ושוב את ממלכתו של פוסידון השולט בימים ובאוקיינוסים.…

אני נכנסת למשרד, נאבקת עם ערימת הדוחות שבידי. "אני לא מבינה מדוע לא שלחו לכאן את הדוחות עם שליח," אני אומרת לסינדי המזכירה האישית שלי. היא קמה לעזור לי אבל עוצרת כי הרי ידיה תפוסות בערימה גדולה של דברי דואר שהגיעה היום. "מה זו הכמות המטורפת של הדואר היום," אני אומרת לה, "כולם השתגעו. הרי…

על הבד הלבןמציירת אותך,מציירת אותנו. כפי שאתהמדומיין לי בראש,ולא כפי שאתהבאמת. כפי שאתהמופיע לי בחלומות,ולא כפי שאתהנעדר במציאות. ואתה מחייך אותי,עם כל המילים היפות,שאין בהן כלום. וכך תישארלמזכרת. כציור יפה,על בד לבן. ב.א #pixabay

קת'רין   ״הוא באמת חושב שאני מטומטמת,״ אני חושבת לעצמי, ״אף גבר לא מתגנדר כך לפני פגישה בפאב עם חברים.״ אני מאושרת שיש לי את העבודה שלי שאליה אני יכולה לברוח. לאחרונה הקמתי את האתר שלי שבו אני יכולה לעבוד אפילו מהמיטה. איש לא יודע זאת. זה עוזר לי בימים שאני לא רוצה לקום ממנה.…

בעקבות שיחה עם חברה יקרה, בו סיפרה לי שהיא מסתקרנת לדעת מאיפה הגיע לי הרעיון לסיפור זה או אחר שנכתב לי, החלטתי להעלות את הפינה הזו שתספר בכמה מילים מה גרם לי לכתוב את הסיפור. לעיתים זה משהו שקורה מסביבי, לעיתים שיר שמתנגן לי ברקע, מילה שנאמר,ת או תמונה שמושכת את תשומת ליבי, שמעיפים את…

אם עד עכשיו חיפשתי את ההגדרה המדוייקת למה שאני מחפשת עכשיו תמו חיפושיי.   ב.א. סופיה   אני שומעת צלצול פעמון בדלת. אני תוהה מי בא לבית הורי בשעה כזו. אני מציצה מבעד לחלון הצדדי ורואה שלושה גברים לבושים במדים כחולים. "מענין מה השוטרים עושים פה?" אני חושבת לעצמי. בגלל שאני אדם אופטימי אני לא…

הסיפור הזה נולד בעקבות מקרה שקרה לי עם שלושה כבאים. במקרה שלי זה נגמר אחרת. קראתי לאיש שאיתי שיבוא יהיה איתם.

אני מביטה במראה, בוחנת איך יושבת עלי השמלה. אני יודעת שהרושם הראשוני הוא הקובע. אין לי מושג מי יראיין אותי. אם זו אשה היא בוודאי תבחן את טעמי בלבוש. תדע לזהות את מותג השמלה שבחרתי להופיע איתה לראיון. תבחן את התכשיטים שאני עונדת, ואולי תריח את הבושם שלי שהוא בהחלט לא בושם זול. עם המחשבה…