תגית: סיפור בהמשכים

"חזרתי מהמילואים מרוסק. לא הייתי מסוגל לחשוב על מה עבר עלייך בכל החודשים ההם שנעדרתי מהבית. המחשבות עלייך בזמן המנוחה מהלחימה, היקשו עליי. היית כל כך חסרה לי, נפשית וגם פיזית, שדחקתי מעליי את המחשבות. לא הייתי מסוגל לדבר איתך, כי לא ידעתי איך אני יכול לעודד אותך, איך יכולתי להבטיח לך שאין לך מה…

פרקי הסיפור מתפרסמים עם עלייתם לאתר הסיפור הזה שונה מכל סיפור שכתבתי. שלא כמו סיפורים אחרים, לא בחרתי לו מראש תמונה, וגם כשבחרתי, שניתי אותה לבסוף. גם שמו של הסיפור היה #המיית_הגלים, וככל שהוא נרקם בדימיוני, גם שמו השתנה. הוא אמור היה להיות סיפור קצר בקטגורית #והימים_ימי_מלחמה, כיוון שהוא נכתב על רקע מה שקורה בארץ.…

הילדים הלכו לישון מאוחר, ולכן השבת מתחילה בעצלתיים. אין ספק שכל אחד מאתנו עבר אמש סערת רגשות גדולה. הזכרונות מהחודשיים האחרונים מציפים אותנו. * "אגממי א'בת ת'בה," אמרה אגם למראה תמונתו של סבא על המסך. עיניי הוצפו בדמעות. היא קטנה מידי להבין שיותר לא תראה אותו. היא רצה לחדר שלה ומביאה את אחת הבובות שסבא…

אני נוסעת להפגש עם רעיה ודורית, חברותיה של סבתא, בבית קפה קטן וחמוד ברמת גן. אני אוהבת אותן. למרות גילן המתקדם, הן צעירות ברוחן, ומדברות על כל דבר בעולם, בניגוד לנשים בגילן שמדברות רק על מחלות ועל העובדה שהן אלמנות. רק פעם אחת מזכירה רעות את סבא. "הוא כל כך אהב אותך דרינקה. כשהוא דיבר…

הדבר ששבר אותי יותר מכל, היה המבט של אגם כשאמרה לי בשקט שהיא רעבה. הרגשתי שבגדתי בה. אני משכיבה אותה לישון כשהיא כעת שבעה ומנומנמת. "אימא  מצטערת," אני אומרת לה. אגם כורכת את זרועותיה סביב צווארי. "אגממי א'בת אימא," היא אומרת ונותנת לי נשיקה. "אימא אוהבת אותך המון," אני אומרת ונשכבת לידה. "אימא את חושבת…

אני מתקשה לעצור את דמעותיי מול המילים של גל. 'אתה ממש שמח שחזרתי,' אני ממלמלת, 'אתה כל כך שמח שלא יכולת לסבול אותי במיטה שלך. בדיוק כמו שלילך אמרה כסיפרה על בעלה שחזר מהלחימה בעזה, ועל איך הכל ביניהם נשבר. עכשיו אני יכולה לחשוב יותר בבהירות. אני יודעת שמה שעליי לעשות, הוא לעזוב. אני לא…