תגית: נפש פצועה

הוא עוצם את עיניוכל הרגש שלו מתרכזבזוג שפתיו הבשרניותשעומדות לנשק אותה. הוא כל כך מלאבאהבה אליהשאינו מוצא את המיליםלהביע אותן,ולכןהוא כותב אותןבשפתיועל שלה. הוא לא יודע,שבאותו זמן עצמוהיא עוצמת עיניה,כדאי לא לראות אותו. איך יכול היה לנחששקרובה השעה,שאותן שפתיים עצמןיספרו לושזה נגמר,שהיא עוזבת אותו. וכך הוא מנשק אותהואין לו מושג,מה עתיד לקרות,בקרוב.מאד בקרוב.

היא מתגעגעת לדברים הקטנים, דברים שהיו לה כל כך מובנים. מתגעגעת לשיחות חולין על מי יביא את הילדים, מי יעבור בסופר להביא חלב. ידעה שגם בשעת ערב מאוחרת היא יכולה לבקש שיעבור בסופר פארם לקנות טיטולים, כי לא שמה לב שנגמר. תמיד סמכה עליו כשהיה מדובר בתיקונים בבית, כמו ברז דולף, או מנורה שנשרפה. תמיד…

איך בדיוק את שומרת עליי בכך שאת מתרחקת? הרי בכל מקרה יש בינינו מרחק של נגיעה. ושוב אני מסבירה, שעל הלב שלך אני שומרת, זה שמתאהב. יופי, אתה רוטן מולי, את לא חושבת שזה כבר מאוחר מידי. זה, כי אתה לא מקשיב למילים שלי. באמת? בגלל שאני כן מקשיב למילים שלך, אני מתאהב בך. ב.א.