תגית: משחקי הבקבוק- לקום מאפר

"אני מבקשת שנדבר," אני אומרת לסקוט. אני מרגישה שיש לי הזדמנות נדירה לדבר איתו, אחרי שנים של ניתוק. "אני מקשיב לך," הוא אומר לי. אני מביטה עליו, על הגבר שהתאהבתי בו, שליבי כרוך אחריו מיום שראיתי לראשונה. הוא יפה עד כאב, למרות שעברו כבר שני עשורים מאז. הוא מקרין בטחון ועוצמה, שכל כך חסרו לי…

אני יוצאת מדעתי. מייד אחרי שלוגן דיבר עם רוז הוא עזב את המסעדה. אני חוזרת לדירה בסיום יום העבודה. הרכב שלו לא נמצא בחניה. אני עולה לקומה השלישית בה נמצא חדר השינה שלו, מתיישבת על מיטתו ומחכה. אני מתפללת בליבי שהוא לא הלך שוב להשתכר. בסופו של דבר העייפות מכריעה אותי, ואני מנמנמת על מיטתו.…

אני מצטנפת במיטה. קול צעדיו הכבדים, מהדהדים בעלותו במדרגות לקומה השניה. שקט משתרר לרגע. אני מרגישה שאני מתחילה שוב לנשום. 'איפה אתה לעזאזל?' אני שומעת אותו ממלמל, ומייד אחר כך נשמעות נקישות של בקבוקים. הקול הזה זורק אותי באחת לעבר. * "לכי תביאי לי כבר עוד בקבוק, זה כמעט נגמר!" צרחה עליי אימי. "בבקשה אימא…

אני מנסה להתרכז בעבודה, אבל איך אני יכול כשהמחשבות שלי נסובות על ההגעה הפתאומית של אביה של סלין? אני רוצה לעשות הכל כדי להגן עליה. אמנם היא אמרה שהיא ביחסים טובים עם אביה, אבל עדיין הרגשתי שהיא לא רגועה. אני מתאפק לא להתקשר אליה או לשלוח לה הודעה. אני חייב לסמוך עליה, ולקוות שאם תזדקק…

'אז עכשיו את נפגשת עם הבוס במאפיה. את חושבת שכולנו מטומטמים?" מסנן לעברי סוייר ששומע את דבריה של בילי. "תאיר את עיניי סוייר. מה לדעתך אני עומדת לעשות עם הבוס במאפיה, כשלואי שם, וצוות עובדים, ולפי המכוניות שחונות בחוץ, גם צוות המשפצים? אתה יכול לדמיין אותו ואותי הולכים 'לעשות את זה' בין תנורי האפיה הלוהטים?…

אני מתעורר שטוף זיעה. אני לא תמיד זוכר את החלומות שלי, אלא שהבוקר החלום מלווה אותי גם כשאני נכנס להתקלח. * "שיהיה לך ברור שאני הכרתי אותה קודם!" צרח עליי סוייר. קולו הדהד בכל המסעדה, וגרם לסועדים לקפוא במקומם. "אתה מבין שאם סלין הייתה רוצה אותך, זה היה קורה כבר, ואין לזה קשר אליי?" עניתי…

סלין מתעלמת מקיומי. מידי פעם אני משקיף על סלין מהמטבח דרך החלון המשקיף על המסעדה. "אתה מוזמן להודות לשף שלנו באתר של המסעדה," אני שומע אותה אומרת באחת הפעמים כאשר אחד הסועדים משבח את האוכל שהוגש לו. אני כבר מבין שאין בכוונתה להיכנס יותר למטבח. בסיומו של היום אני יוצא בזריזות החוצה, מתניע את הרכב,…

האמת היא שלא ידעתי מה לחשוב. ככל שהתקרבה השעה אחת עשרה בלילה, הייתי שרוי במתח גדול. ידעתי שאסור לי ללחוץ על סלין. היא חייבת לדעת שיש לי אמון בה. היא לא איכזבה. כל כך התרגשתי כששאלה אותי אם אני בבית. היה לי ברור שאסור לי לשחק איתה משחקים, ולכן אמרתי לה שאני מחכה לה. התקשרתי…