תגית: מאמינה באהבה – סיפורים

לוס אנג'לס, קליפורניה ליאת אני מביטה המומה על הרצפה המוצפת מים. "כמה אסונות עוד תפיל על ראשי?" אני שואלת ומפנה עיניי לשמים. אני מסתכלת בייאוש על ארגזי הקרטון ספוגי המים המשייטים להם כמו סירות בלב האוקיינוס. ארגזים בהם מאוחסנים הבגדים שבחרתי לקחת איתי, כל המסמכים שלי, העבודות שכתבתי. כל החיים שלי, כל מה שחשוב לי…

עם כפית זהב בפה וחושב שאתה יכול לשלוט על חייה. תן לי לחדש לך. אתה לא יותר טוב ממני רק בגלל שלך הייתה כפית כזו."

מרי-אן לא פעם נדרשה אימי לעבוד בשעות לא שגרתיות. מעצבת הבגדים ששכרה את שירותיה הייתה ידועה בבגדיה הייחודיים ובין לקוחותיה נמנו אנשי האצולה והממון. אימי הייתה מה שקיבל את ההגדרה "תופרת עילית." לא קמה לה מתחרה בדיוק התפרים. היא הייתה נוגעת בבד כשם שאופה לש את בצקו. לא פלא שהייתה התופרת החביבה על לואיז מעצבת האופנה.…

דן אני נכנס הביתה. מרגיש שאני נחנק,  אני לא בטוח שאני בנוי לזה.  כל מה שהיא עושה או אומרת מעצבן אותי כעת. "אביך התקשר. זה בקשר…" היא מתחילה לאמר לי. "ממתי את מנהלת לי היחסים עם אבי?" אני יורה לעברה, "ממתי?" "בסך הכל הוא ביקש למסור לך הודעה," היא עונה לי נעלבת, "מה אתה שוב…

השדים היחידים בעולם הם השדים שבלבנו. שם צריך להתחולל הקרב. – מהאטמה גנדי- ? ? דניאלה אם יש משהו שהייתי משנה בעצמי זו העובדה שאני בלונדינית. כמובן שיכולתי לצבוע את שערי, אבל זה לא באמת מפריע לי עד כדי כך. זה בהחלט מתיש להוכיח כל פעם מחדש שלא כל הבלונדיניות מטומטמות. אני עובדת כמהנדסת עם…

חוויה מתקנת חוזרת על מצב כלשהוא, רק מתקנת אותו כך שהסוף יהיה טוב. המסע שלי בסתיו 2018 לארץ היה סוג של חוויה מתקנת. אלא שבמקרה שלי מיד עם הגיעי התבטל הצורך בכך והייתה זו עבורי חוויה מעצימה מעל בחינה שהיא. ? ? ? אמבר מיום שאני זוכרת את עצמי הייתי "הילדה הכי יפה בגן." יותר…

אני מאמינה גדולה בסימנים. צריך רק לדעת לקרוא אותם נכון.  זה מדהים כמה בלי שידעתי, הסיפור הזה היה בו סימן בדרך שלי אל לחופש, דרך שהובילה להקמת אתר  הסיפורים שלי. ב.א. ??? אנסטסיה "חוצפנית קטנה, מי את חושבת שאת!" הוא צועק לעברי וידו מורמת באוויר בדרכה להנחית עליי עוד מכה. "לא עוד!" אני עונה וקולי…

הימים ימי סתיו. הטמפרטורות יורדות, ימי הגשם מתרבים, והרוחות חזקות. הסיפור נכתב במקור כסיפור על התפר שבין האביב לקיץ. התלבטתי האם להתאים אותו לעונה, אפילו ניסיתי לשנות אותו, אבל החלטתי להשאירו כפי שהוא. ב.א. קירה 8:00 בבוקר אני מוזגת לעצמי קפה ראשון וחוזרת למשרדי, מרשה לעצמי לקחת אתנחתא קלה ולהביט מהחלון על מורדות ההר שאני…

קטיה עכשיו כשאני חושבת עליו, אין לי הסבר איך לא ראית בו דבר פרט לשרשרת עם תליון העוגן. לא צבע עיניו, לא שפתו התחתונה הבשרנית כמו שאני אוהבת, לא כפות ידיו שהן אצלי בראש סדר העדיפויות, ובכלל לא ניסיתי לאמוד את גילו. עיניי התקבעו על השרשרת שעוררה בי זכרונות כואבים במיוחד. הוא דווקא נראה מתעניין…