תגית: מאמינה באהבה – סיפורים

?סנדרה  שלוש שנים מאוחר יותר "יש לי פגישה עם ד"ר סמית'," אומרת לי מישהי שטרם פגשתי. אין ספק שהיא יפיפיה, ואני מתלבטת האם היא נערה או אישה. "מה שמך?" אני שואלת  ומביטה בה בסקרנות. אני מקווה בליבי שהיא מטופלת של אווה ולא של ליאו. "אמילי," היא עונה לי.  אני מעיפה מבט ליומן הפגישות של אווה…

פרחים לעצמה לקריאה נא ללחוץ על התמונה ! הצייד הצפוני לקריאה נא ללחוץ על התמונה ! מהי אהבה לקריאה נא ללחוץ על התמונה ! כל התשובות / מיתרי ליבי לקריאה נא ללחוץ על התמונה !

אלינור מדיסון מה הפלא שאין לי חשק לקום היום? כבר שבוע עסוקים במערכת בהכנת הגיליון לוולנטיין. כמה אני לא אוהבת את ה'חג' הזה. לא אוהבת זאת מילה קטנה לעומת מה שאני מרגישה. זה אחד החגים הכי מטופשים בעיניי. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני מבינה שבעצם ההתעסקות האובססיבית של מיירה בחג הזה היא שעוררה בי…

מייפל וויאטסטון מוזמנות אליי הערב בשבע להשקה פרטית. טסה. זאת ההודעה שמופיע לי בצ'אט של החברות. ? אני יושבת בבית הקפה האהוב עליי בסוהו, זה שמשקיף מצד אחד על החנות של שוזרת החרוזים שם אני אוהבת לקנות את התכשיטים שלי, ומצד שני על יפיפיה חנות בגדים עם מבחר מיוחד של בגדי נשים. ג'ולי שמכירה אותי…

אווה סמית' "מישהו מצלצל בפעמון או שאני מדמיינת?" אני שואלת את בעלי דיוויד, ומעירה אותו משנתו העמוקה. אנחנו מטים אוזן ושומעים שוב את צלצול הפעמון העקשן. דיוויד ממהר ללבוש את החלוק האפור שלו ויורד למטה. אני יוצאת מחדר השינה ומקשיבה בחשש. "מרי את נראית נורא. מה קרה? בואי כנסי," אני שומעת אותו אומר למרי השכנה…

שון אני מסתכל על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתי, וזיכרון היום הראשון בו דרכה בו כף רגלך צף ועולה. כמה התקשיתי להכיל את האושר הגדול שאישה כמוך נמצאת כאן לצידי. ** עשר שנים לפני ** אני יושב ומביט בסיפוק במספרים…

מיי אני מסתכלת על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, על המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתך, וזכרון היום הראשון שדרכה בו כף רגלי צף ועולה. כמה התקשיתי להאמין שנפלה בחלקי הזכות להכיר גבר כמוך. עשר שנים לפני אתה מסתכל עליי משועשע, נהנה לראות איך עיניי בולעות…

אין זה משנה מה הן הנסיבות שגרמו לי לכתוב את הסיפור "חיבוקים". למעשה הוא נולד מכמה סיבות. העיקר הוא מה הוא בא לספר. ♦ רובין אני מגישה למזכירה את קורות החיים שלי לבקשתה. היא מעיינת בהם ברפרוף ומורה לי בקול סמכותי מאד: "שבי על כיסא העור הימני ליד החלון ותמתיני." אני מסתכלת על שורת הכיסאות…

    ד"ר אדם פירסון אני מרגיש את הצמרמורת עוברת לי בכל הגוף,  מתיישב על הכיסא ומנגב את הזיעה הקרה מעל מצחי. "אדם, אתה בסדר?" שואל אותי חברי ד"ר דניאל סטון. "ממש לא," אני עונה ונאנח, "תבקש שימצאו לי מחליף. אני לא יכול להיכנס לחדר ניתוח כך." אני מביט על ידיי, הן רועדות. "אתה גם…

אווה ג'יימסון "מה קורה לך אווה? כבר שעה את משחקת עם המזלג ואפילו פרור לא נכנס לפיך," אומרת לי ג'יימי, "רוצה לדבר על זה?" "מה הטעם לכל החגיגות המלאכותיות האלה אם את לא באמת שמחה?" אני עונה לה. "דברי איתי," אומרת ג'יימי, קמה והולכת לעמוד ליד החלון הפונה לרחוב. "הכל בסדר?" שואלת אימא בדאגה. "בטח…