תגית: מאמינה באהבה – סיפורים

ערב חג. כולם כבר ממהרים לבתיהם. הם מאחלים לה ״חג שמח״. חלקם טורחים לשאול איפה היא בחג, ולהם היא עונה: ״עם המשפחה.״ היא מכבה את מערכת המחשבים שעל שולחנה. ממתינה בסבלנות שכל אחד מהם יגיע לכיבוי מלא. היא נועלת את המגירות, אחת אחרי השניה. ניגשת לכספת, מכניסה את הניירת לתוכה, ומקישה את המספר הסודי. היא…

        מעולם לא שיחקה שיינה בחוץ עם הבנות. כבת למשפחה מרובת ילדים, תמיד נמצאה מטלה נוספת שהיה עליה למלא. הדקות הבודדות שהיתה פוגשת את חברותיה בחוץ,‏ היו כשהיתה בשליחות אימה בדרך לקניות, או לתופרת, או בעת שהביאה לאביה את‏ ארוחת הצהריים. .היא תמיד בחרה בדרך הארוכה, ולא בדרך המהירה. בליבה ידעה שעברה…

היא ישבה על כסא הנדנדה הישן בפינת החדר והקיפה בזרועותיה את החבילה הורודה. היא אהבה לשבת בחושך, כך יכלה לחלום. מחשבותיה נדדו ליום ההוא שחזרה באיחור הביתה. באופן מפתיע ירד גשם שוטף, מאד לא אופיני לתקופה הזו של השנה. הגשם הציף את הרחובות, המכוניות נתקעו בו, התחבורה הציבורית זחלה עוד יותר לאט מהרגיל, קשה היה…

הוא נשא אותה לאשה בדיוק בגיל הנכון. הוא היה יפה תואר, עשיר ומבוגר ממנה רק במעט.הוא בנה לה בית גדול ויפה, ואמר לה שידאג לה לכל. הוא דאג לה למטבח מאובזר לפי מיטב הנוחות, ולסלון מפואר. חדר השינה היה גדול ומרווח. היתה לה בו אפילו פינה משלה, עם ארון רק שלה, ופינת איפור. היא ביקשה…

        כשנור הייתה קטנה, ארעו בסביבתה דליקות מסתוריות. איש לא ידע מדוע, והיא תמיד הכחישה שזה קשור אליה. רק פעם אחת הודתה שזה היה בגללה. בפעם ההיא שהדליקה נרות שבת, שהיתה בת חמש, והניחה אותם על המזוודה מעור. הרוח הפילה את הנרות. אחד מהם טרם שכבה, הצית את מזוודת העור, ועד מהרה…

ליאור אני מסיים את העבודה בשדה, ממלא דו"ח עבודה יומי, ומסתכל על ההודעות שהשאיר מנהל העבודה. אני ‏מביט לאחור בסיפוק על כמות החיטה שנקצרה היום, משתהה מעט, מתמתח והולך בעצלתיים לחדר להתארגן. ‏ החברים שלי רוצים לרדת היום לים.‏ בהגיעי לחדר, אני פותח את הדלת ונהנה מהקרירות שלו. את דירת הרווקים אני חולק עם עופר.…