תגית: ל"ג בעומר

לפני חודשיים עמדתי מול בית שעלה בלהבות. המראה של הבית שכילתה האש, שהוצף בכמות אדירה של מים משמונה כבאיות אש, כשארבעה כבאים נשארו שעות אחרי שכבתה האש כדי לבדוק שהיא לא תתעורר שוב, הוא מחזה שלא מאחלת לאיש לחזות בו. בבואי להכין את גיליון ל"ג בעומר שבו המראות לחיות לנגד עיניי. לשמחתי איש לא נפגע…

קטיה עכשיו כשאני חושבת עליו, אין לי הסבר איך לא ראית בו דבר פרט לשרשרת עם תליון העוגן. לא צבע עיניו, לא שפתו התחתונה הבשרנית כמו שאני אוהבת, לא כפות ידיו שהן אצלי בראש סדר העדיפויות, ובכלל לא ניסיתי לאמוד את גילו. עיניי התקבעו על השרשרת שעוררה בי זכרונות כואבים במיוחד. הוא דווקא נראה מתעניין…

"אני לא מבין מה הבעיה לתת אישור לארבע שעות למדורה ברחוב הפרדס?" שואל אסף, "מה אני אמור לומר לילדים. מכבי האש לא מאשרים לכם את המדורה?" "בהחלט. הם לא יודעים שאש זה דבר מסוכן?" עונה לו אפרת בחוסר סבלנות. "זה ממש הזוי," עונה לה אסף, "אפשר לחשוב שהילדים שלי הם היחידים שחוגגים את ל"ג בעומר…

        כשנור הייתה קטנה, ארעו בסביבתה דליקות מסתוריות. איש לא ידע מדוע, והיא תמיד הכחישה שזה קשור אליה. רק פעם אחת הודתה שזה היה בגללה. בפעם ההיא שהדליקה נרות שבת, שהיתה בת חמש, והניחה אותם על המזוודה מעור. הרוח הפילה את הנרות. אחד מהם טרם שכבה, הצית את מזוודת העור, ועד מהרה…