תגית: כותבת אותי

כשזה מדובר בך,אין לי צורךלשחק משחקים. הרי אתה יודעשאני מסירה בפניךאת תחפושת הלביאה הלוחמת,ונשארת בבגדים התחתוניםשל חתולת הרחוב. זו שלא מהססת,להתפלש בחול,(של שפת הים,איך לא?) זו שלא צריכהמלון חמישה כוכביםעם מיטת אפיריון,אלא שמיכה של כוכביםמעל(בשפת הים….דה!) זו שאוהבתמיטה של צדפיםמסביבומנורה של ירח. כזו אניכשאני איתך.בשאר הזמניםאני לביאה לוחמת. ב.א.?

אני אוהבת, שכשאני סוערת ונסערת, אתה נותן לי את המרחב שלי, כשאני רוצה להתפרק לרסיסים, לבד. * באותה מידה שאתה יודע, מתי לא להקשיב לי, ולאסוף אותי ואת סך חלקיי, ולהדביק אותי שוב לשלמה, בזרועותיך המגוננות. אתה פשוט יודע…… שלך.. בר #500px.com

אתה בוחן את גבולותיי, שב ובועט בי. כמו גלי הים בסערתם, המכים על החוף, פולטים מתוכם צדפים מתים, שאין יותר צורך בהם, לאחר שהים בלע את תוכנם. אלא שהים כשהוא רגוע, יכול להכיל כאבים ושמחות ולחבק בדרכו. ואתה? ב.א.? #instagram.com

היא עדיין זוכרת..את מגע האש הלוהטתעל גופהאת הכאב של העור הפגוע,ובעיקר את הפחד. היא מפחדת מאש כמו מאש.מתנהלת לידה כשצריך.תמיד נזהרת,תמיד זוכרתמה היא יכולה לעולל. היא לעולם לא תשכחאת היום שרקדהאת ריקוד האשבמעגלעל החול הרך והמלטף,ואת כל מהשקרה אחריו. ועדייןחי בה הפחדמפניה בר?

ולפעמים… יש בך מין צורך שכזה, לעטוף את כולי בגופך, כאילו אני הלב הפועם, ואתה המעטפת. אתה מסניף אותי עמוק לתוכך, ולוחש לי: "שלא תגמרי לי לעולם." ואז, אני מחסירה פעימה ומתמסרת למילים, לרגע, לך." בר? weheartit.com

צריך שניים ל(טנגו)ואלס…. תמיד זה הגברשמכתיבאת צעדי הריקוד.הוא המוביל,ואילו האישהצריך לתת בו את אמונהבאופן מוחלטשידע להוביל אותםבשלמות. העניין הוא,שלא תמיד הגבריודע את צעדי הריקודבשלמותם,ולא תמיד האישהמצליחה להתאיםאת צעדיה אליו. רק כאשרמה שביניהם,שואף לשלמות,תוך התמסרות מלאה(של שניהם)אחד לשניה,רק כך יהיה הריקודביניהםכליל השלמות. כשם שאנחנו…. שישי נפלא,עטוף באהבה? #4753e.sondakikahaberim.com

לפעמים.. כשאתה חוזר אליי אחרי שנעדרת, דבר ראשון שאתה עושה, לפני ה"שלום", לפני שאתה פושט את בגדיך, זה לבוא אליי. מי שמתבונן בנו מהצד לא יבין את הצורך שלך רק בנוכחותי לידך. בלי נשיקות, בלי ליטופים. רק כדי למלא את החלל הזה, שנוצר לך בין שתי זרועותיך, כשלא הייתי חבוקה ביניהן. בר? #tumblr.com

"את לא מרוכזת," הוא אומר לי, "לא מתאים לך לא לדייק." "אתה יודע," שלא ישנתי כמעט הלילה," אני עונה לו. "ובכל זאת," הוא לא מרפה, "ממתי את עם לק שחור, ואני, תראי איזה שעון בחרת לי?" "בסך הכל רציתי לכתוב," אני עונה לו, "שלפעמים משום מקום, אתה לוקח את ידי, מניח אותה על ליבך, כדי…

דברים לא קורים סתם. הסימנים המובילים לשם,פזורים לאורך כל הדרך. הבעיה היא שאנחנו,(ועל כך אין לנו שליטה)רואים את הכלממבט עינינו.מאיך שאנחנו מאמיניםשדברים צריכים להיות. לא כי אנחנו נאיביים,אלא כי בשביל לראותאת מה שרואה האחר,צריך להיות בנעליו,שלעיתים לוחצות מידי, של האחר.ובשל כל אלה,איננו רואיםאת הסימנים הברורים,שבדרך.