תגית: כותבת אותי

כשעלו המילים שלי עם התמונה שבחרתי עבורן, חייכתי לעצמי. נזכרתי במילים העוקצות שנכתבות על התיאורים בהם משתמשות כותבות, ואני ביניהן, על כך שהיא מקיפה בידיה את צווארו, רגליה מקיפות את גופו והוא אוחז בה כשידיו תחת ישבנה. מסתבר שזה אפשרי… בר

פגשתי בו לראשונה בחיפושיי אחרי קטע מוסיקלי מסויים. גבר שיופיו עוצר נשימה.   עמידה זקופה, תנועות של פנתר חושני, עיני פלדה כחולות חודרות. עקבתי אחרי כל תנועת ריקוד מושלמת שלו.   הוא סיקרן אותי. וגרם לי לחפש עוד קטעים בהם הוא רוקד.   אני אוהבת לראות גבר שרוקד בצורה כל כך מדוייקת, מלא עוצמה ורכות…

היא תמיד כתבה מילים כועסות, מילים שורטות, עם תמונות זועקות. כך החליט, ותמיד כשראה את שמה דילג מעל המילים ולא קרא אפילו אות אחת. * יום אחד צירפה למילים תמונה אחרת. היא משכה את תשומת ליבו והוא קרא את המילים. הוא היה המום. הוא שב וקרא את כל מה שכתבה ומאז קורא כל מילה בשקיקה.…

לפעמים אני חושבת שאם אתעלם דברים יעלמו גם. אז זהו שלא…… כי רגשות שליליים שנטועים באנשים זו בעיה מאד רצינית.כך אני מבינה, שכן מעולם לא התנסיתי. אני כותבת מהלבבקצב שהוא מכתיב לי.במין מנגינה פנימית כזושמהדהדת לי ממנו.ללא חוקים קבועים מראש. אני לא משוררת,לא סופרת,(גם לא אהיה בעיניי אחרי שיתפרסמו ספריי.)אני כותבת,מהלב,עם הרבה אהבה. וכך אמשיך….…

אתה עומד מולי שקוע בעולמך. מבטך מרוכז בצג המחשב ובו בזמן פותח את קשר העניבה, מוריד אותה מעליך במשיכה מיומנת. * אני מביטה בך מהופנטת בשעה שאצבעותיך מתחילות לפרום את כפתורי חולצתך. * יש משהו בידי הפסנתרן שלך שמונעות ממני להסיר עיניי ממך. * פתאום, בלי שנאמרה בינינו מילה אחת, אתה מרים עיניך אליי, ומושיט…

לפעמים אני מבינה, שיש לי הרבה עוד ללמוד. ללמוד, לא לראות את המילים כהוויתן, אלא ככאלה שחסרות, משקל, משמעות ולעיתים מתחפשות למה שהן לא. ללמוד, להתעלם מדרמות שיוצרים אנשים, שהן בעצם חסרות משקל, משמעות, ולעיתים משדרות מה שהן לא. ללמוד, להקטין את הווליום של כפתור הרגש, ולא להתרגש, מכל דבר. נכון, גם הרגש שלי יקטן…