תגית: כותבת אותי

משהו חשוף…. בוא נשים דברים על השולחן… יום אחד התעוררתי בקושי על שולחן הניתוחים בעקבות ניתוח חירום כשהמנתח צועק עליי להתעורר. אני זוכרת שהוא אומר לאחד שאיתי: "כמעט איבדנו אותה." זה היה בחודש דצמבר שנת…… בשעה שנאבקתי להתעורר על המיטה, מחוץ לחדר הניתוח, כשראיתי מנות דם נשפכות לי לורידים השתנתה ראיית העולם שלי. אבל לא,…

כשאני כותבת, בדרך כלל המילים נולדות ראשונות, רק אחר כך אני מתאימה להן תמונה. התמונה בעיניי חשובה לא פחות וחייבת להיות הכי מדוייקת להן. לאלה ששואלים 'מה קודם למה, הפוסט או התמונה?' במקרה הזה, התמונה, לגמרי. …ואז אמרתי לו: "במקום להזמין מכוון פסנתרים תחליף לפסנתר כנף, ואני אחליף לטייץ' מנומרים וחולצה בהתאם, נמלא כוסות בוויסקי…

לא התראנו עוד מלפני שהשתנה העולם. * ישנם דברים שקורים בחדרי חדרים ואיש לא מדבר עליהם. פתאום, משום מקום, בשיחה על כוס קפה ועוגת שמרים, היא מספרת לי שהיא כבר זמן רב לא ישנה איתו באותו חדר. שתקתי. חשבתי לעצמי בעצם מי מהם עזב את חדר השינה המשותף. האם היא "גירשה" אותו או את עצמה?…

מכירים את ההרגשהשפה מתייבשמפחד? כך בדיוקנובלתהנשמה. אדם,כמוהו כעץ,הוא זקוק שישקוהובמילים מחבקותובאהבה. בר #Pinterest

יום אחד נולד האינטרנט. וככל שגדל כך התקצר המרחק. ועדיין…   הוא לא יכול להחליף את מבט עיניך שמביטות לתוך עיניי וללא מילים מספרות לי מה שלוחש ליבך, אין בו להחליף את הזרועות שמקיפות לחיבוק.   אין הוא יכול להחליף פגישה חטופה על כוס משקה חם כשבחוץ יורד גשם וכפות ידייך מחממות את שלי, הקפואות.…

אל תחכו שמשהו יזעזע את עולמכם, יגרום לכם לקחת פסק זמן מהחיים. מבטיחה, העולם ימשיך לנהוג כמנהגו, החיים ימשיכו בטירופם. גם אם כך סתם באמצע היום תקחו הפסקה מהכל. כמו למשל "מסיבת קפוצ'ינו" בזמן הכי מפתיע…. הושיטו ידיים לחבק את רגעים קטנים בחיים, עצרו לנשום, קחו פסק זמן רק לעצמכם. וחייכו. כי יום בלי חיוך,…

לעצום את עיני זה כל מה שאני צריכה, כדי לראות אותך שולח ידך, מלטף את מתאר גופי. מתעכב, או ממשיך. אין זה משנה אם אתה כאן ועורך נוגע בעורי, או רחוק כמרחק שנות אור. כל מה שאני צריכה, זה לעצום את עיני ולהרגיש. ב.א.