תגית: כותבת אותי

אתה מרגיש שאתה משתגע. אתה בוער כולך, אתה כל כך צריך אותה, שתהייה כאן ועכשיו. יש לך כל כך הרבה דברים לאמר לה. אבל בעיקר אתה צריך להרגיש אותה. "בואי אלי, אתה אומר לה. "אתה יודע שאיני יכולה," היא עונה לך. "אתגנב אליך בחלומך," היא מוסיפה. "לא רוצה שתתגנבי, תבואי בגלוי, לגמרי בגלוי," היא עונה…

כמה שתתכנני, כמה שתתכונני, החיים הם דינמיים, ואת הקצב שלהם לא את קובעת. מידי זמן מה אני חייבת לעצור, לתת לסחרור סביבי לשקוע, לאגור כוחות ולהתאים עצמי לקצב הנכון. וכשזה קורה, הנצחונות מתוקים מדבש. צריך ללמוד מתי אפשר לשחות נגד הזרם ואף רצוי, ומתי להיסחף איתו. בר

25.12. אוספים יחד רגעים שמחים, מצחיקים, גם עצובים, וכואבים. שיחות נפש לתוך הלילה, עם לב פתוח, מדברים על הכל. הוא יודע להחזיר את נשימותיי לקצבם הרגיל, עוטף אותי בכאביי, מדייק במילותיו. קורא לי – 'אור שלו,' ומתפלא כשאני אומרת אתה שלי. אומר לי- "לא רואה את חיי בלעדייך, וצוחק כשאומרת לו גם אני לא. ומבטיח…

אש אם לא מזינים אותה גוועת מאליה. אין צורך בחול, או מים, כדי שתכבה. כך  גם האהבה, התשוקה, והגעגוע. אם לא מזינים את האש שבהם, הם נעלמים  מאליהם. בר Photo by Patrick Hendry on Unsplash

ישנם שני סוגים של אנשים מלאי בטחון. כאלה שהשקיעו בהם, טיפחו אותם בילדותם, עודדו אותם ונטעו בהם ביטחון. וכאלה שהם רק לכאורה. שמה שנראה כבטחון עצמי מנופח, נובע רק מכך שהם מקטינים, את האחר. רק אומרת… בר

בהמשך לשיחתנו על תמונות….   אומרים שעולם הדימיון, או אם לדייק, סיפורים שנרקמים בדמיון, הם לא אמיתיים.   מי שכותב יודע שהעולם שהוא יוצר, ממש חי לנגד עיניו, עד לפרטים הקטנים ביותר.   למשל, כאשר אני כותבת על כריס מנגן על הפסנתר אני יכולה לתאר במילים את המיקום המדוייק של הפסנתר בדירה ואיך נראה החדר.…