תגית: כותבת אותי

*היא היתה ילדה טובה, עם לב רגיש שמקבל את כולם. היא נהגה לצאת לשדות ל שחק עם חבריה בשדה סמוך לביתה. עכשיו, כשהאביב הגיע, היא יצאה איתם לשדה עטור הפרחים. היא אהבה להשתולל איתם, אבל גם היתה זהירה. תמיד הזהירה אותם מפני הבורות הפזורים בשטח,אבל הם לא הקשיבו לה, הם היו עסוקים במשחקיהם. ואז קרה…

אש וקרח… יש אש קרה, ואש מחממת. כזו שמכלה, וכזו שנותנת חיים. בדיוק כמו הקרח, שלעיתים מקפיא ולפעמים מעניק חיים חדשים. ותמיד יחיו זה לצד זה, לעיתים בשלום ולפעמים בהעדרו. ב.

יש כתיבה שקולחת ונשפכת ממך בלי שתרגישי.   המילים מדגדגות מבקשות לצאת החוצה ולהיכתב.   יש להן מה לאמר, והן רוצות לאמר זאת   כ א ן   ו ע כ ש י ו .   ישנן מילים מלאות רגש שמסעירות אותך, גורמות לך להיות הכי מאוהבת בעולם.   לידן יש מילים שמבינות, שטוב שתשמרנה…

הכתיבה הפכה לצורך עבורי. לפרוק מילים שנדחקות לצאת החוצה. היא מעשירה את עולמי, מאתגרת אותי בכל אופן שקיים, דוחפת אותי לשמיים. ♦️ למרות שיש לי חיים מלאים חוץ ממנה. ♦️ חיים מאד ארציים, ועם זאת עטופים בהרבה שמחה, לילות לבנים של שיחות נפש, שיתופים מהלב של כל אחד מאהוביי, וגם אתגרים של אבני מכשול, שצצים…

היא הלב שלו. כך זה התחיל… הוא כבר לא זוכר מתי היה הרגע המדויק שהכל התחיל ביניהם. הרי הם נפגשו פה ושם, התערבבו במסיבות, מידי פעם נפגשו עיניהם, אבל לא יותר מזה. למרות שהוא כבר התחיל לחשוב על זה. למרות שהיא כבר הייתה שבויה בקסמיו. אתם מבינים, הוא היה מין ילד שכזה. הוא תמיד היה…

מכירים את זה שאת גולשת על הגלים ובא גל גדול ומאיים להטביע אותך, ואת מצטנפת מתחתיו ומתחמקת ממנו, אבל באותו זמן עומד מישהו על החוף שלא תמיד יכול לראות אותך בתוכו? אז שם אני כאשר אני מצטנפת בין מילותיי, ולא נותנת להם לחמוק ממני החוצה. מין הבטחה לעצמי שאני מקיימת. בר #Pixabay