תגית: כותבת אותי

כשאת כותבת אהבה,כותבת רגשות,כותבת תשוקות,את מוצאת את עצמךבמצבים מאד לא צפויים. הנה אחד כזהעלה כזיכרון בן שנה…. *** ‏שעת לילה מאוחרת.השקט עוטף את הבית,הטלפון שותק,שולחן העבודה מסודר.אני יושבת וכותבת.‏..18+ הוא לא היה צריך עוד הרבהכדי לכבוש אותה. המבט המסויים,הנשיקות על הצוואר,המילים שנלחשות באוזן,היא נושכת שפתיים,כל כך מוכנה לקראתו… "אני לא מחזיק מעמד," הוא לוחש לה..…

לפעמים כשהריכוז ממני והלאה אני משוטטת ברחובות הפייס וקוראת מילים שנכתבות על ספרים. לא פעם נתקלתי בהערות עוקצניות על הדמויות שנבחרות לככב כדמות הגברית. זה מחייך אותי. כאחת שיודעת שאלה הגיבורים של הסיפורים שכותבים את עצמם אני חושבת לעצמי מה היה קורה אם הייתי כותבת על חיים "רגילים." גבר ואישה נשואים. עבודה, משכנתא, ילדים, כביסות,…

יום אחד זה יקרה.. כזאת אני, אחת שלא מפחדת מאתגרים, גם אם מונחים לפניי מכשולים, גם כשגלים מציפים את ראשי. אני נושמת עמוק, מחכה שתעבור הסערה, וצפה שוב. את החלומות שאני רוקמת אני מתכוונת להגשים, עם כל מה שמניחים לפניי החיים. היום, אני פחות משתפת לפני, אבל זה יקרה… אני שם, רגליי נטועות ואין לי…

ישנם רגעים שלעולם לא תשכח. בטח לא אם נקלעת לתופת של אש. לא תשכח את חוסר האונים שלך, בשעה שזחלת בניסיון להציל את החבר הכי טוב שהיה לך מיום שאתה זוכר אותך. ידעת שאתה עלול לאבד את חייך, הרגשת את הדם אוזל מגופך, הרגשת את הכאב , את סף אובדן ההכרה, ובכל זאת ניסית, למרות…

עיניך ננעלות על שלי. אתה מלטף אותי במבטך. חודר לתוך נשמתי. קורא אותה, מרעיד אותה, ממלא אותה רגש. מסעיר אותה בתשוקתך, מבעיר בי את תשוקתי. כל זה רק במבט אחד ארוך ובלתי ניגמר, בלי שנאמרת מילה בינינו. בר wattpad.com

להפוך את הרגש לאותיות, לרקום עם המילים משפטים, לארוג לשיר קשת של רגשות מתוך הלב. לא לתת למחשבות להתערב, לא לתת לפחד להנחות, להניח את הרגש כמו שהוא. טהור, סוער, שקט, מלא באהבה.

מוציאה מילים ממגירות מאובקות. הן ממצמצות עיניים, לא רגילות לאור השמש, מתמתחות לאיטן ומחייכות. "כל כך הרבה זמן ישנו?" הן אומרות בפליאה, "הנה הכל שוב פורח." אני מחייכת מולן, יודעת שהגיע זמנן, ויודעת שהגיע זמני שוב לפרוח איתן. בר twitter.com

קיסמן של המילים. כל אחד מתמודד אחרת. אני למדתי לשחרר רגשות, מחשבות, באמצעות המילים. מה שיפה במילים שיש להן אלף פנים, וכל אחד קורא אותן ממקומו האישי ביותר. את מה שכתבתי אתמול, יודעת רק אחת, שמבינה אותן על דיוקן. "תראי," היא אומרת לי, "איך כל אחד לוקח אותן למקומו. למרות שדייקת בהן." בר zedge.net