תגית: כותבת אותי

בוקר סופ"ש. מין שקט שאחרי סערות השבוע. עוצרים את העולם להפסקת קפה ראשונה. תמיד תחפש ידך אותי. אם אלה אצבעותיי, שממלאות את רווחיך בשלמות, או אצבעך המטיילת הלוך ושוב על זרועי. לפעמים, כך סתם, כבדרך אגב, מונחת כף ידך החמה על רגלי. מפגינה נוכחות, מצהירה שייכות. כל זה בשעה שאנחנו לוגמים מהקפה, וכל אחד שקוע…

מאז שהעולם השתנה לנו והסתגרנו בבתים, לא ביקרתי בשוק האיכרים המקומי. זהו שוק קטן ששוכן בתוך מבנה לא גדול וקיים כבר למעלה ממאה שנה. ברגע שכף רגלך דורכת בו אתה הופך לבן משפחה. ישנה מונה הלבנונית שעובדת אצל הבוס היהודי בעל מאפיה כשרה שמנפנפת בידה לשלום עם חיוך גדול כשהיא רואה אותי, מתבלת מילותיה בערבית,…

הוא יושב מולי. מביט בי. המבטים שלא משאירים מקום לדמיון. אני חושבת לעצמי איזו אשה יפיפה יש לו, אשה מדהימה. כבר שמעתי שזה לא מספיק לו. מבטי נופל על הידיים שלו. גם כשהוא יושב בערב רגוע לכאורה עם חבריו הגברים, יש בהן כוחניות, לא במובן החיובי. כל שפת הגוף שלו לא רגועה. אני עטופה בשלווה…

גם אם הוא יודע מה את מרגישה, אמרי לו. גם אם היא יודעת מה אתה מרגיש, אמור לה. תמיד נעים שוב לשמוע. זה גורם ללב לשיר, ולגוף זה עושה כל כך נעים. ב.א.

אתה עומד מולי.חליפה שחורה,חולצת בד לבנה,כפתור עליון פתוח.רק אחר כך אביןכי היה נחוץ לך לפותחוכדי לנשום. אתה ממגנט אותיבמבט החודר בעיניך.אבל מבטי נודדלשפתיךשפתיים המזמינותנשיקה. עמידתך זקופה.ידיים משולבותעל החזה.אני אוחזת בידיךומשחררתאת אחיזתן,מניחה אותןלצידי גופך. אתה עוקב אחרי מעשיי.מניח לי להורידאת הז'קט מעליך,בשעה שאינךמסיר את עיניךמעליי. אתה כבר מביןשאני כבר יודעת.ועדיין,עומד מוליזקוף. אני פותחתכפתור אחר כפתור,ומגלהאת הלב…

יש לי כל כך הרבה דברים שמתחדשים כעת שרוצה לספר לכל העולם. הלבה שבתוכי בוערת, מבקשת להתפרץ. אבל למדתי שטובה השתיקה. * ישנם כאלה שרוצה שיחלפו כבר. רוצה לבכות אותם לעולם. המים בתוכי סוערים מאיימים להטביעני. אבל למדתי שיפה השתיקה. * ואתה, עומד מולי, פורש זרועותייך ואוסף אותי אלייך, רק כדי לטבוע בעצמך בתוכי. יש…

  #ggocit.wordpress.com