תגית: כותבת אותי

אתה עומד מולי.חליפה שחורה,חולצת בד לבנה,כפתור עליון פתוח.רק אחר כך אביןכי היה נחוץ לך לפותחוכדי לנשום. אתה ממגנט אותיבמבט החודר בעיניך.אבל מבטי נודדלשפתיךשפתיים המזמינותנשיקה. עמידתך זקופה.ידיים משולבותעל החזה.אני אוחזת בידיךומשחררתאת אחיזתן,מניחה אותןלצידי גופך. אתה עוקב אחרי מעשיי.מניח לי להורידאת הז'קט מעליך,בשעה שאינךמסיר את עיניךמעליי. אתה כבר מביןשאני כבר יודעת.ועדיין,עומד מוליזקוף. אני פותחתכפתור אחר כפתור,ומגלהאת הלב…

יש לי כל כך הרבה דברים שמתחדשים כעת שרוצה לספר לכל העולם. הלבה שבתוכי בוערת, מבקשת להתפרץ. אבל למדתי שטובה השתיקה. * ישנם כאלה שרוצה שיחלפו כבר. רוצה לבכות אותם לעולם. המים בתוכי סוערים מאיימים להטביעני. אבל למדתי שיפה השתיקה. * ואתה, עומד מולי, פורש זרועותייך ואוסף אותי אלייך, רק כדי לטבוע בעצמך בתוכי. יש…

  #ggocit.wordpress.com

לראותך מולי פורש את ידיך לקראתי, וללא מילים מזמין אותי לחסות בצילך. מבטיח לי להיות המקום הכי נכון לי, הכי מוגן. בעיניים עצומות נאספת אליך, מפקידה אותי בידייך. יודעת, שאין מי שישמור עליי טוב ממך. ולזה אין מחיר.. ב.א.

לא פעם נפתחים לפניי לבבות, נלחשים בפני סודות שיצאו משום מקום, מתוך שיחה שלא היה בה כלום לרמז שסוד יצא ממנה. לעיתים מוסרים לידי דפים או תמונות מלאי זכרונות, ומבקשים ממני שאזרוק אותם. למה אני? כי לעיתים קשה לאדם להיפרד, אך גם קשה לו לשמור זכרונות כואבים. את המילים היפות ביותר שבתב לה אי פעם…

זה נגמר בחיבוק. מין מגע שעוטף את כולי, ומטעין אותי מחדש. אחרי שלקחת ממני הכל, אחרי שרוקנת את כולי, ושתלת בי אותך. אז כן. תמיד זה נגמר בחיבוק. כדי שאוכל לעמוד שוב על רגליי. ולפעמים כאשר אתה מתמהמה, אני לוקחת ממך את החיבוק בעצמי. ב.א.