תגית: בר אבידן

היא אפופה בג'ט לג. לא זוכרת בדיוק איפה היא, ומה היא עושה כאן. היא מביטה הצידה ורואה את מזוודתה האדומה מונחת פתוחה על הרצפה ליד המיטה. בתוכה מסודרים בסדר מופתי בגדיה. אבל מספרם לא רב. למה הביאה כל כך מעט בגדים? היא מנסה להזכר מתי באה לכאן ולכמה זמן. החדר חשוך והיא רואה שהיא שוכבת…

6:21 ״אפשר לדבר עם יפית?״ שואל קול חם ועמוק. ״זו טעות במספר״ עונה, אומרת ״שלום״ ומנתקת. הוא מתקשר שוב ״יפית?״. ״לא אדוני. טעות במספר. שלום״ והיא שוב מנתקת. שוב מתקשר הטלפון ואותו מספר על הצג. ״לא אדוני, אמיר. איפה יפית, מותק?״ ״לא מותק, לילי, ויפית מותק, לא כאן אז שלום לך״ היא אומרת. אמיר לא…

        מידי פעם הם באים  להתארח. היא ובעלה הם חיים בחוף גרים בחוף המערבי ויש להם קשרי עבודה בעיר הגדולה. היא קוראת את מה שאני כותבת בשקיקה.  "אני מדמיינת את מה שאת כותבת"  היא  מחייכת אלי בחיוך מלא מסתורין. הגבר שלה מביט במבט תוהה ושואל אותי על מה אני כותבת.   "סתם" היא…

הוא נכנס לבר, כמעט בהחבא ומתיישב לפני. כיפה שחורה, חולצה לבנה עם ציצית מציצה. הוא מבקש, כמו בכל יום, וודקה גריי גוס בבקבוק קטן, לא פתוח. הוא שותה לאיטו, מסתכל לא מסתכל בי. אני מרגישה לא נוח חשופה ככה בפניו. הבוס אמר שחשוף מוכר יותר. אני מכסה את עצמי עם ז׳קט ג׳ינס, אומרת לבוס שקר…

היא הביטה בו עצובה, ידעה שאת הלילה כבר לא יעבירו ביחד. הוא יהיה של כל אחת , רק לא שלה. היה ריב גדול והם זרקו מילים כואבות, והוחלט שזהו זה, זה נגמר. היא הסתובבה כל הלילה במיטה, התגעגעה אליו כל כך, והוא לא ידע זאת. הוא הסתובב כל הלילה ברחובות. ורגע לפני שהאיר השחר, הוא…

אני נמלטת לתוך בר אפל, מבקשת מהברמן שיתן לי להתרענן בשרותים. הוא רואה את הבהלה בעיני ואומר לי ״בואי אחרי״. הוא מורה לי באצבעו על מדרגות נסתרות, ״תעלי למעלה, תתרענני, יש שם מיטה. את יכולה לנוח בה״. אני מודה לו בעיני, ללא מילים ומתחמקת בזריזות. אני שומעת את קול רודפי רועם למטה. ״איפה, הזונה?!״ההוא צורח.…

כמה שהוא שונא את ארועי ההשקה הנוצצים. הוא מרגיש שהוא נחנק בחליפה ועניבה. זה מזכיר לו את היום שהתחתן איתה, ואת זה בדיוק הוא לא רוצה לזכור. כולם חשבו שהם זוג נוצץ, שהכל דבש וורדים. נכון היו הרבה ורדים, ומתוכם בעיקר בלטו הקוצים, שפצעו אותו עד שדימם כמעט למוות. ביום שקבר אותה, הלך אחרי ארונה…

    שלי,‏ אני יושבת ליד נרות השבת, מספרם כמספר הנוכחים בבית. את שלי אנימדליקה גם בשבילך, מבקשת שיאיר לך את השבת, גם כשאיני לידך.‏ אתה אומר שאני חידה בעיניך.אתה כל כל טועה, אתה יודע עלי ‏המון. אתה יודע למשל, שהבית שלי, שלא היית בו מעולם,‏‎ ‎‏.‏‎ ‎יכול להיות רק קירות ריקים, אבל הוא מושך…

צלצול הטלפון על שולחנה היה זה שקבע את הרגע שהבדיל בין החיים שידעה לאלה שתדע. ״אני יכולה לקפוץ לכמה דקות?״ שאלה אותה חברתה הטובה. היה זה אמצע יום עבודה מלא פגישות. היא שמה לב שלא נשאלה אם היא פנויה, שמה לב לדחיפות בקולה. ״בואי, אמצא כמה דקות בשבילך,״ אמרה וסגרה את הטלפון. לא הטרידה את עצמה…

המחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים בדרום יום חמישי היום, סמוך לעלות השחר. קרני שמש ראשונות עולות מהמזרח וחודרות לחדר הקפוא. אנו עומדים מחרישים למרגלות מטתו של בנה של חמותי. מאבק אלים, שראשיתו בתאונת דרכים חזיתית הגיע לסיומו העצוב. “נוח על משכבך בשלום”, היא לוחשת לו ועוצמת את עיניו. אנחנו עומדים דוממים וחבוקים ובעיני רוחינו חולפים…