תגית: בר אבידן

"זה מה שאני מבקשת מכם," אמרה רופאת הנשים שאליה הגענו במסע המייגע שלי להרות, "תמדדו חום כדי לדעת מתי יום הביוץ שלה." ישבתי מולה ותהיתי מתי היא בוחרת לדבר בלשון רבים, כאילו שאורן אמור להיות זה שאחראי למדוד לי חום, ומתי היא מדברת עליי בגוף שלישי. הבטתי עליה, והרגשתי שאני בסרט רע. אני לא זוכרת…

כשרק התחלתי לכתוב, כתבתי לפי נושא בהזמנה בקבוצת הכתיבה אליה התחברתי. מין הסתם, נתבקשנו לכתוב גם סיפורים לחגים וימים מיוחדים.   התנסיתי בכל מיני סוגי כתיבה – סיפורים קצרים, סיפורים ארוכים וסדרות. חיפשתי את עצמי בכתיבה, עד שהתגבשתי למי שאני היום. ועדיין, אני שואפת לכבוש פסגות נוספות. * אני אוהבת סימנים בדרך, ומשתדלת לתזמן את סיפוריי…

לאורך חייך אתה אוסף חברים שונים. אלה שהיו איתך בבית הספר, בתיכון או באוניברסיטה. חברים מהבית, מהשכונה, או כל קבוצת נוער. וישנם החברים מהצבא, שהם עולם נפרד בפני עצמו. מה שאתה עובר איתם בלתי ניתן להשוואה. הם רואים אותך בשיא חולשתך, ומשתאים כשאתה בשיאך. הם יודעים דברים, שלא שיתפת איש. ואתה, כמו האחרים תהיה מוכן להקריב…

עם פרוץ המלחמה החלטתי לכתוב רק סיפורים קצרים על רקע הארץ. כך נוצרה הקטגוריה #והימים_ימי_מלחמה. היקפאתי את #משחקי_הבקבוק למרות שישנו כבר סיפור שפרקים ממנו כבר נכתבו. לא פשוט לכתוב סיפורים על רקע מלחמה, בלי לגעת בצדדים האפלים והקשים שבה. לא תמיד באו לי רעיונות בקלות, לעיתים נאבקתי בעצמי תוך כדי כתיבה, ולעיתים נכתבו לי שניים…

במשך ימי המילואים מצאתי עצמי שולח הודעות להוריי ואחיותיי. לה כתבתי פעם בשבוע אולי, וגם זה פסק.  הרגשתי שאני מאלץ את עצמי לכתוב, גם אם זו רק הודעה קצרה בנוסח של 'אני בסדר.'  הרגשתי שהמרחק עושה את שלו. לא רק מצידי, אלא גם מצידה.  "אז מה אתה אומר עדי? אני מתקשה להאמין שאנחנו באמת משתחררים.…

בסיומו של סוף השבוע הרגשתי שתמו כוחותיי. לא היה בי יותר כח להילחם ברוחות שנושבות עליי מכל עבר. לפעמים צריך שיקרה דבר קטן ולא בעל חשיבות כה רבה, כדי ש'הקש ישבור את גב הגמל.' ושם הייתי. הרגשתי שאין טעם שאכתוב עוד סיפורי אהבה על רקע המלחמה. הרגשתי שאין עוד טעם להמציא את המציאות מול מה…

לפני יומיים חל יום הולדתי. הוצפתי בברכות מרגשות. לא מעט ציינו את העובדה שהימים ימים לא פשוטים. אני חווה את זה ממרחק, ועדיין זה לא פשוט, שכן ליבי נשאר במזרח. מהמקום הלא פשוט הזה אני כותבת, למרות שסביבי מתרגלים סוג של מציאות רגילה, בכתיבה זה לא כל כך פשוט לעוף כשהשמים מוכתמים בהרבה כאב, בידיעות…

לילי לשם מצד אחד אני שמחה שאני בארץ בימים אלה, הייתי יוצאת מדעתי אם הייתי נמצאת כעת בחוץ. מצד שני אני כועסת על כך שכשסוף סוף היכרתי את מי שאני מחפשת כל כך הרבה זמן, עליי להפרד ממנו. הוא מנשק אותי בלהט, מתעלם מכך שאנחנו לא לבד. אני מבינה את הצורך שלו. גם הוא מתקשה…