תגית: בר אבידן

"את היית איתי בכל מקום שהייתי," הוא אמר לה כשחזר ממסעו. כיסיו מלאים ויכול היה להביא לה כל דבר שרק שרק יחפוץ. בו ליבה. אבל הוא שהכיר אותה, הניח לפניה שקית מלאה בצדפים. עיניה נצצו מאושר כמו אלפי כוכבים בשמים שחורים. הוא כל כך מכיר אותה וזה מה שריגש אותה יותר מכל. בר

    באמת שהתכוונתי לפנק אתכם בסיפור קצר לחנוכה. ♦   בחרתי להם שמות, התלבטתי בין התמונות, רציתי להכניס נס לסיפור, אולי שיהיה קצת דימיוני. ♦ ג'קוב וויויאן עמדו כל אחד מהצד שלו וצחקו. ♦ "בינינו בר," אמר ג'קוב, "מעבר לעובדה שעל גבר כמוני אי אפשר לספר בכמה מילים,, האור שאני מפיץ סביבי גדול מידי.…

    נכתב בעקבות שיחה…   היא אתה האחד ששברת את ליבי לרסיסים, הקפאת אותו כמו קרחון שבקוטב. הפרת את הבטחותיך לי.   ♦️ הוא   איך את לא רואה את האש שיוצאת ממני אליך, ואת זו שמתרחקת מונעת ממנה לעטוף אותך.   ♦️ האחרת   איך היא לא מבינה שאת החום שחסר לו הוא…

צופה מהצד ומחייך… * רק בשבילו היא כותבת ערימות של מילים. שידע מה היא מרגישה, (ודאי היה משמח אותו לדעת, הרי הוא תוהה) שידע מה היתה רוצה שיעשה לה, (החל מצווארה ומטה….) שידע מה היתה רוצה שיאמר לה, (מילים מלאות רגש שתדע שהוא מרגיש). כמה תגובות היא מקבלת, כמה שיחות רחוקות מהעין מתנהלות בעקבות המילים…

יש משהו בקול שמרגיש לך קרוב יותר, מוחשי יותר. כאילו, שאם תשמע אותי אומרת את המילים, הן תלטפנה אותך. כאשר אספר לך שזוכרת את טעם הדבש של נשיקותיך על שפתיי, אתה תשלח יד ותיגע בשפתיך וידיך תתמלאנה בדבש. כאילו שאם ארקום לך מילים על מגע ידיך על גופי, אתה תחוש את עורי הרך בקצות אצבעותיך.…