תגית: בר אבידן

"אתה מעשן?" היא שואלת. הוא מביט בה, עדיין מופתע לראותה על סף דלתו.הוא תוהה למה היא מתכוונת. סיגריות או משהו אחר? "לפעמים," הוא עונה לה. "אוף," היא עונה לו, "ושוקולד מריר אתה אוהב?" "אני מנסה לעקוב אחרי שאלותייך,"הוא עונה לה וצוחק,"אוהב." היא מתקרבת אליו,מעבירה את לשונה על שפתיוולבסוף מצמידה את שפתיה לשלו בנשיקה. הוא נסחף…

כשהיא כבר מעזה ועומדת להגשים לעצמה חלום ישן, והוא מביט בה ושותק, נראה לה שיש בכך אישור שזה בסדר. כל פעם מחדש היא שוכחת, (ואולי כי היא רוצה להאמין) שכל פעם מחדש הוא יורה בה חיצים שילוו אותה בהגשמת החלום ויהפכו אותו לסיוט. אלימות לא חייבת להיות בהרמת יד. מילים פוצעות את הנפש מצלקות את…

יש מילים שנאמרות בשעת ריתחה, ומטרתן לפגוע כמו סכין חדה שנתקעת בתוכך ומסתובבת. אך בשעת רוגע כשהיא נשלפת אחר כבוד, עדיין נשארת הצלקת. וגם אם נאמרה סליחה הצלקת עדיין שם מדממת. * יש מילים שנאמרות בשעת תשוקה. ברגע שלפני, באמצע, או בסוף. מתוך מעשה האהבה הן עולות יפות כל כך, עוטפות את הלב, מרקידות אותו…

אמש סערו מעלינו הרוחות קטפו בדרכן הרבה עלים, השאירו את העצים כמעט עירומים, ויצרו מרבדי עלים ססגוניים. * שבת. חצות היום. את השכונה השקטה שלי מחריש קול מפוח העלים. הגנן של השכנה נושף רוח מהמפוח על העלים המקיפים את העץ. בהתחלה הוא מקפיד לכוון את העלים לכיוון החצר שלה. אני מכירה אותו ולכן לא מופתעת…

כותבת אותה… (לא אותי) * זה נראה הכי ברור בעולם. גבר ואישה מתאהבים, מתחתנים, ומביאים ילדים לעולם. כמה נשים לא מצליחות להרות? * * * היא לא תראה לאף אחד את הצלקות שהיא נושאת. צריך להיות אדם מאד קרוב אליה כדי היא תלחש לו את הסיפור שלה. של אונס על ידי החבר הראשון, ועוד אחד…

היא שטופת אלכוהול. הבקבוק הריק מתגלגל לרגליה, לא נותרה בו ולו טיפה אחת. היא מוצאת בכיס מעילה סיגריה בודדת, בידיים רועדות מציתה את הגפרור, ומצליחה בקושי רב להדליק אותה. היא יונקת את העשן לריאותיה, ומפריחה עננים של עשן לבן מבעד לשפתיה המשוחות באדום. בתוך העשן היא מדמה לראות אותו עושה אהבה איתה, אותה מתרפקת עליו.…