תגית: סיפור

לילות שלמים היא ישבה וסרגה. ♦️ אימה לא נתנה לה מנוח. כאשר צילצל השעון חצות, הייתה אימה מתחילה להאנח בקול. כאילו ראתה אותה מתכרבלת בשמיכת הפוך העבה, מוצאת לה סוף סוף פינה מושלמת, להניח את גופה העייף. היא ידעה, שגם הלילה לא תישן. ♦️ סמוך למיטתה הייתה השקית עם הצמר והמסרגות. מרוב שסרגה צעיפים, כבר…

*אפרת* אני שבה לבית הריק. עד אתמול המקום היה הומה מבקרים. שבוע שלם לא עזבו אותי לרגע. אני נכנסת למקלחת, מתמסרת למגע המים המלטפים ומתחילה לעכל את העובדה שאני יתומה. אמא לא תשוב עוד לבית הזה. מצד שני אמא כבר לא סובלת. אני מושכת את הזמן, יודעת שברגע שאצא אצטרך להתמודד עם המציאות. אני מאלצת…

היא אהבה את החיים הפשוטים, בלי קישוטים ונצנצים. כסף אף פעם לא היה בראש סולם העדיפות שלה, ‏ומארון הבגדים שלה אפשר היה ללמוד שהיא ממש לא אוהבת לטייל בקניונים.‏ "אני כמו הבעל," נהגה לאמר לחברותיה, "רק שאני לא יושבת על ספסל בכניסה ומחכה, אלא נגררת אחריכן ‏במסע הקניות המטורף שלכן."‏ זו היתה גם הסיבה שלא…

השמש, הצובעת את השמים בצבעים רכים ורודים  צהבהבים  ‏ותכלכלים בשעת השקיעה, היא השעון שלה.‏‎ בשעה הזו היא עולה על הסקייטבורד שלה הצבוע בצבעי ‏הקשת ונוסעת לשם.‏‎ תחילה היא נוסעת ימינה, ושוב ימינה עד שהיא מגיע לרחוב ‏שמתפתל כמו ספירלה.‏‎בדיוק בליבו של הרחוב יש בנין מיוחד במינו.‏‎ היא מגיעה אליו, מחנה את הסקייטבורד שלה בחניה המסומנת…

"סליחה," היא שאלה את הטייס לפני שהיא עלתה לטיסה, "לאיפה ‏אתה מגיע? רק רוצה להיות בטוחה." ‏"לשם," הוא ענה לה.‏ "לשם זה מצוין," היא ענתה, "כל עוד אתה לא נוסע אחורה אני שמחה". ‏"לא, שם כבר הייתי. לשם אני לא חוזר," הוא ענה וניגש ‏למושב הטייס.‏ היא לא ידעה מה לקחת איתה לטיסה. כי אף…

הוא מיואש. הכל כואב לו. הגוף, הלב והנפש, הוא ‏מרגיש שהוא עומד למות.‏ ‏"אתה נראה אבוד," אומר לו חברו, בשעה שהם יושבים יחד בבר. "אני ‏הייתי כמוך, עד שפגשתי אותה, את מרפאת התבלינים."‏ הוא כל כך מיואש ומבקש שיתן לו את הכתובת.‏ ‏"זה ממש פשוט," הוא עונה לו, "תכתוב – מרפאת התבלינים -‏ במכשיר הניווט…

החום בחוץ מתיש אותה. אין דבר שהיא רוצה יותר מאשר ללגום משקה קר. לאכול ממש אין לה חשק, לכן ‏אין היא בררנית לגבי המקום בו תעצור. היא עוקבת אחרי השלטים בכביש המהיר, וכאשר רואה את שמה של ‏מסעדת אוכל מהיר ידועה, היא מאותתת ופונה במחלף. היא לא צריכה להתאמץ. המסעדה ממש מול עיניה. ‏היא מחנה…

אמא יקרה לי, החודש הוא חודש המודעות לסרטן השד, וזה לוקח אותי שנים אחורה. אמנם את איננה עוד איתי, אבל לא סרטן השד הוא שהפריד בינינו. את זוכרת את היום ההוא שבו הלכתי ללדת? באותו יום עצמו את הרגשת איזה גוש מוזר בשד הימני שלך. מצד אחד היית כל כך מאושרת שהנה אני עומדת ללדת,…