תגית: בר אבידן

אם תסתכלו עליהם לאור יום, תראו אותם יושבים, מול שני ספלי קפה. שלה עם חלב וכפית סוכר, שלו שחור ללא תוספות. אם תשימו לבכם היטב, תבחינו בכף ידו מתחת לשולחן, מונחת על רגלה, במין בעלות כזו. לעיתים הוא מלטף אותה. ואז עולה על פניה חיוך. אבל אם תפגשו בהם בשעת לילה, כשהירח מאיר למעלה, ושמיכה…

הרגשתי,שאני בתוך מערבולת,נטולת חמצן,נקרעת בין הגלים השוטפים ממזרח,לרוחות הבוערות ממערב,ואני ביניהם. בצעדים קטנים,התחלתי להתרחק,מניחה לימי המלחמה,וחוזרת לנוף המוכר. סיפור השבוע היווה את דלת המעבר.סיפור ארוך המתרחש ביבשת הצפונית. לא יכולתי עוד לחזורלנופים הכואבים של הארץ,לדם שנספג באדמה,לחוסר הנשימה של הנעדרים ממנה. את מחיר המלחמות,אני חיה מידי יום,כאן מעבר לים. לא שכחתי דבר,הלב שלי נמצא שם,אבל…

הוא נולד באירופה הקרה, בן להורים שהתרחקו מהדת, שהרחיקו כל סממן יהודי מביתם, מה שלא מנע מהילדים לקרוא לו 'יהודי,' ולו היה לא מושג מדוע. מתישהו הוא הבין שזו באמת מציאותו, ועם נעוריו עלה לארץ. …לבד. היא נולדה בתל אביב, וגדלה בלב הקהילה החרדית בבני ברק, אצל סבתה. שני עולמות כל כך שונים אחד מהשנייה.…

כשרק התחלתי לכתוב, כתבתי על החיים כפי שהם. מוקפת בפרידות, רסיסי עצב באוויר, ואנשים בודדים בתוך ביתם. קוראיי דרשו שהסוף יהיה תמיד טוב. בכנות, אני מבינה אותם. יש לנו כל כך הרבה עצב מסביב, שמגיע שיהיו פסקי זמן. ישנם דברים שאני לא נוגעת בהם מבחירה, לא מחוסר יכולת לתאר אותם. ישנם מצבים, שאין לי מילים…

המילים האלה עלו כזיכרון. הן נכתבו בלב ימי המגיפה העולמית. הן כמשל לימים אלה. * הרבה זיכרונות עלו לי מהיום הזה לפני שנה. רציתי להעלות את כולם. החיים רצו אחרת. כמה קשה לקבל את הבשורות המרות מהערים המוכות בארה"ב, עם שמות של אנשים שקרובים אלייך. לדעת שישנם אנשים היום שנפרדו מהעולם לבד. מידי פעם אני…

אני מאמינה שכל דבר בנוי לפי אותה תבנית, שאחד בא ללמד על השני, והמורה הגדול מכולם הוא הטבע. אם נתבונן בעיניים פקוחות, ולב פתוח, נקבל תשובות. שבת בבוקר. השמש מעלינו זורחת, מאירה את היבשת הצפונית, מחממת אותה מעט. לוח השנה מראה שהאביב כאן, המבט החוצה מראה שהניצנים הנצו, אבל הם בהמתנה, שיבואו ימים חמים יותר.…