קטגוריה: סדרת הרופאים

הסיפור בכתיבה ומתעדכן עם עליית הפרקים לאתר. פרולוג – 17.5.25 פרק 1 – עובדת ניקיון – 20.5.25 פרק 2 – פעמים ראשונות 23.5.25 פרק 3 – שונא משחקים 28.5.25 פרק 4 – לב ראשון 5.6.25 פרק 5 – דירת סטודנטים 18.6.25 פרק 6 – מגיעה הביתה 28.6.25 פרק 7 – לומד אותה 1.7.25 פרק 8…

יום שישי היום ״אנחנו נפגשים עם חברים לצהריים, אני רוצה שתגיע,״ אומרת  אימי שמתקשרת כהרגלה בסביבות שבע בבוקר. אני כבר חושב איזה תירוץ לתת לה על כך שאיני מגיע. ״את מדברת על מחר או יום ראשון?״ אני קונה זמן. ״אני מדברת על היום,״ היא עונה מיד. ״את זוכרת שאני עובד?״ אני המום מההיגיון שלה. ״זה…

שלושה שבועות קודם חמש וחצי שעות אני יושבת מול חמישה פרופסורים מהפקולטה לרפואה, ועונה תשובות לשאלות האינסופיות שלהם, אני מרגישה לחץ על השלפוחית, וצמא גדול, אבל לא אומרת מילה. ׳לפחות בחילות הבוקר הסתיימו לפני עם תחילת המבחן,׳ אני מתנחמת. ״אני חייב להודות ד״ר ווטסון, שזאת הייתה זכות ללמד אותך. אני אוהב תלמידים שלא רק לומדים…

"אני מציקה לך?" שואלת בחשש נעמי, "את בטח מאד עסוקה." "מה פתאום. אני מעדכנת את קורות חיי, כדי שאוכל לקבוע ראיון בקרוב, ואני חושבת איך להתנסח," אני עונה לה. "בזה אני יכולה לעזור לך," היא אומרת. "זה קצת מסובך, נדבר על זה אחר כך. בינתיים אני רוצה לשמוע איך מתקדמות ההכנות," אני מראה התעניינות. "אני…

אני מרגישה הקלה, כעת כשיש לי רכב, גם אם הוא שכור. למרות שזה רק פרט אחד ברשימה הארוכה שלי, אני מרגישה שלפחות אני לא תלויה באיש. * ״אני לא מבין למה את לא נותנת לי לשלם עבורך,״ אמר צ׳ארלי ששילם עבורי בכרטיס האשראי שלו עבור הרכב השכור, כיוון שאני לא רוצה להשתמש בכרטיס שלי, כדי…

אנחנו מגיעות למסעדת ג׳ון דנפורט, מוצאות שולחן פנוי המשקיף על הרחוב, ומתיישבות. כיוון שאני לא מכירה כאן אף אחד, הסועדים לא מעניינים אותי, הרחוב דווקא כן. אני שומעת את הדלת נפתחת, ורואה גבר שמזכיר במראהו את סקיילר, נכנס. למסעדה. יש לו אותה הליכה זקופה של פנתר גאה שיודע מה ערכו.  "זה צ׳ארלי הילד הרע. אלפא…

למרות שאני מותש, נטול כוחות, באיזשהו מקום אני מודה על הסחת הדעת, כיוון שאני מרגיש שאני משתגע.  "אני כבר מגיע," אני אומר לה.  אני פונה לעבר דלת הכניסה. על השולחן במבואה מונח צרור המפתחות של הרכב שלי, של הרכב שלה, ושל האופנוע. כיוון שאני נוסע לבד, אני לוקח את זה של  האופנוע. אני בוחר לרדת…

"הגיע הזמן להתחיל את היום," אומר סקיילר, "למרות שהייתי רוצה להישאר איתך במיטה כל היום." "אתה עייף?"  אני מעמידה פנים שלא הבנתי. "אל תתגרי בי. את מבינה היטב את כוונתי," הוא אומר לי, " אין דבר שהייתי רוצה יותר להשתולל איתך כל היום במיטה. רק המחשבה על כך גורמת לזין שלי להתעורר." "אני יודעת שאין…

אני כבר לא זוכר את הימים כשריילי לא הייתה קיימת בחיי. היא חלק ממחזור הדם שלי. זה כבר הפך לעניין של שגרה שאת הפסקת האוכל אני מבלה איתה לבד באחת המסעדות בבית החולים. יותר משאני זקוק להשביע את רעבוני הפיזי, אני צריך את הדקות האלה איתה באמצע היום כדי להרוות את געגועיי אליה. אם מישהו…