קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

אני מרגישה את הדופק שלך זורם בתוכי, מסעיר את דמי, משקיט את נפשי.   מבטך חודר דרך עיניי, ורואה בי הכל, ללא יכולת להסתיר.   אבל כאשר אני משירה אליך מבט, אתה מתחמק.   אינך רוצה שאראה את הכאב הזה שבתוכך, גם לא את הסערה, שהמבט שלי אחראי לה.   ב.א.

כל אחד נולד עם רגש. השאלה כמה עמוק הוא קבור בתוכו, כמה קירות נבנו סביבו. ואני, אני טובלת בו את מכחול מילותיי ומציירת מילים בשלל צבעים. בר

ללב אין גבולות. הוא סופג ה כ ל הוא מכיל ה כ ל זוכר כל מילה, כל מגע, כל ליטוף. את הטוב. את הרע. ולכן עלינו לזכור ולשחרר אותו מהכאבים שמצטברים בו, לאפשר לטוב שוב להציף אותו. בר #depositphotos.com

את מטפסת על הר, רוצה לכבוש עוד פסגה.   יש מי שהולך איתך, מדבר איתך, בעודך מטפסת.   בלי להרגיש, את עומדת משתהה, מוקסמת לגלות שכבשת אותה בלי מאמץ.   ככה בדיוק.   את פוקחת עיניים ומגלה- השינוי כבר קרה.   תמו כל הפחדים.     בר?

הכל נחרט בתאי הגוף. הזכרון של המגע, הצלילים של המילים, הטעם, הריח. הכל נצרב בהם. לא תמיד כדי להכאיב, או כדי ליצור געגוע. לפעמים זה מונח שם, כדי להזכיר לנו, שיש לנו את היכולת ל א ה ו ב . בר # dreamstime.com   

עוד מעט תעצום את עינייך היפות, ותפסע בעולם החלומות. עולם נטול כאבים, נטול אכזבות, עולם בו תחליט אתה מה יהיה בו, אם רק תחשוב מחשבות נכונות לפני שתרדם. גם אני אהיה שם לדאוג שבחרת נכון. מנשקת אותך. בר

פותחת את ליבי לכאבים של אחרים, ובוודאי לשמחות.   לאוזני נלחשים סודי סודות, והם נשמרים אצלי ושפתי חתומות.   את רגעי העצב שלי למדתי שטוב שאשמור לעצמי.   לעיתים קורה גם לי שבפנים אני נשברת, ובאזניי נשמעת נפילת רסיסי השברים.   אני מניחה להם ליפול עד לקרקעית, אני משקה אותם עם דמעותיי פנימה.   יודעת…

מקפיאה רגעים. בטובים מתעטפת רוקמת מהן הגנה על הלב. לאחרים נותנת להתפוגג בלב הסערה, להשרף באש הטורפת. ולאלה שבאים בתחפושות מחייכת. לא נותנת להם לעבור דרכי בכלל. מקפיאה רגעים כדי שאזכור, כדי שאשכח, כדי שיאפשרו לי לחייך תמיד. ב.א. #always_smile

15.2 משפחה… משפחה מתחלקת לשתי קבוצות- משפחה מלידה שאותה לא בוחרים, ומשפחה מבחירה, שאותם בוחרים, ומקווים שהבחירה תהיה מוצלחת. משפחה מלידה – לא אנחנו בוחרים את ההרכב שלה. פשוט נולדנו לתוכה. היא יכולה להיות מורכבת מתא ראשוני אימא ואבא פרק א' ואחרון, ויכולה להיות פרק ב' או גימל (כמוני). היא יכולה להיות מורכבת מאחים בדם,…

אני חושבת לעצמי איך זה שבגיל צעיר אנחנו לומדים להביע אהבה. לחבק, לנשק, לאמר- I Love you בכזו טבעיות בלי שנתבקשנו. ואיך עם השנים זה הופך למצרך נדיר יותר. אם יש משהו שתקחו מהיום הזה שבו כל העולם חוגג אהבה, זה שמחר בבוקר יחד עם ברכת הבוקר תאמרו – אוהב.ת אותך. בלי וורדים אדומים, בלי…