קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

לפעמים כשאת לא יכולה יותר, כאשר את ממש מוכרחה, שזה בועט ושורט אותך, מותר לך לצעוק את המילים, לבכות אותן החוצה או לשתוק אותן. זה לא אומר שאת צריכה להראות אותן לאחרים. אבל תמיד תזכרי לנשום עמוק, להקשיב לשירת הציפורים, להתכנס בשקט שלך, בעיניים עצומות, ולחזור למי שאת ב ק צ ב ש ל ך…

ככל שאני מכירה אותי יותר, אני מבינה שבעצם סך חלקיי מאד דומים. * אני מחייכת לזיכרון מילותיו של המורה ההוא שאמר שאני, איך לאמר, לא עם חשיבה מתמטית. כמה שהוא טעה. * דווקא את השפה הזו אני מבינה הכי טוב. והיא נוגעת בי בכל תחומי חיי. * לפעמים אני תוהה איך זה, שכאחת שרגליה נטועות…

אני אוהבת את הרגעים האלה שהיא אומרת לי "בואי," משום מקום, באמצע היום, ושהעולם יחכה. מין רגעי קסם שרק אנחנו בו, אפילו אם זה סתם לביצוע מטלה. מין מרווחי נשימה שממלאים לך את הגוף בחמצן טבול ברגעי אושר. בר kimberlycrist.com