קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

שמה את הלב שלי על לוח מודעות. כל אחד יכול לראות, כל אחד קורא אותו אחרת. אבל רק מי שמכיר באמת את שפתו, יודע מה הוא אומר בדיוק מה הוא לוחש. בר

את מתנהלת בזהירות. מורידה ממך פרטי לבוש של הנפש, מגלה טפחיים, מסתירה קצת טפח. מבינה שכבר מאוחר, כי ראה כבר את כולך. את צמאה למילה, רעבה למגע, משתוקקת, ומשתתקת. האם הלכת רחוק מידי? פתאום את מהססת, חסרת בטחון, מוותרת. את רוצה הכל, והוא, אין לו מה לתת. את נאלמת, ונעלמת. את מקווה שיבוא אחר, שיאיר…

גם מעבר למסך הדומם אני שומעת את קולך, רואה את פסיעותיך. אצילות , נחפזות, כמו של פנתר שחור רב עוצמה שיודע שאני באה עם הלב. אתה נסחף אחריי למרות שמשתוקק להתפרץ. "בואי נשחק," אתה מבקש "במשחק האותיות." "אלף," אתה אומר. "סטופ," אני אומרת. ומרגישה את המסך הקר מתמלא בחיוכך. אבל אתה, לעולם לא תודה שצדקתי.…

אתה מבין, גם אם אתה עוטה מסיכה, הראש שלך שקוף אני רואה בו הכל. את האנשים הקטנים המתווכחים בתוכו, אם כך, או אחרת, את אנשי המוסר שלך, את עבדי התשוקה שלך. את המוזות השרות בך, את אלה שצובעות לך את החיים בגוונים. אני רואה אותך, פשוט כמו שאתה.

אין לי צורך במילים. הרי בתוך כל הסערות הן נטרפות. המילים מתפרקות לאותיות, ומתקשות לחזור למקום. ואתה שיודע, אוחז בידי בין ידייך המגוננות, מניח את ראשי על לוח ליבך. “תקשיבי,” אתה לוחש לי, “שם נמצאות כל התשובות.” אני עוצמת עיניי, מקשיבה למנגינת ליבך. מול עיניי כמו במטה קסם מסתדרות שוב המילים. אני פוקחת את עיניי…

ישנם כל מיני סופים. יש כאלה שהדלת בהם נטרקת בחוזקה. הדיה מהדהדים כמו הד בהרים, וציריה צורחים באזניך. יש דלתות שנסגרות בשקט, בחרדת קודש, כאילו אינך רוצה להעיר איש מתרדמתו. יש דלתות מסתובבות, שאת עומדת משתהה איך הגעת לצד השני. וישנן דלתות, שאת עוברת בעדן, ורק מתישהו מסתכלת לאחור, ורואה כמה את רחוקה מהמקום בו…

מידי לילה היא מלקטת מילים מיער האותיות שיתאימו בשבילו. היא לא מצפה שיסמן לייק או לב אוהב, אלא מצפה שייתן לה לגעת בליבו. היום זו היא שמשתקפת בעיניו. רועדת קמעה, חוששת ממה שיאמר. והוא כמראה לה, ועם זאת כל כך חזק בשבילה. בר

נשיקות קטנות לאורך צווארך, לכאורה מחווה רגעי של איבוד חושים. ובכל זאת זה שמנקד לך את הלב בפרחים. ב.א.

לפעמים, הדיבור הוא בלתי נמנע כי קורים דברים וצריך לדבר. לפעמים, מתאפשרת שתיקה. כשאני לידך ידי מרפרפת על שלך ידך נוגעת בי בהיסח הדעת. רק הלב מדבר. שלי מול שלך, שלך מול שלי. והשתיקה יפה לנו. בר

גם אם תניחי את אחרון בגדיך בדרך למיטת האהבה, את תשארי לבושה ומוסתרת אם לא תניחי לפניו גם את נפשך. בר #etsy.com