קטגוריה: על כנפי הדימיון

היא אהבה את החיים הפשוטים, בלי קישוטים ונצנצים. כסף אף פעם לא היה בראש סולם העדיפות שלה, ‏ומארון הבגדים שלה אפשר היה ללמוד שהיא ממש לא אוהבת לטייל בקניונים.‏ "אני כמו הבעל," נהגה לאמר לחברותיה, "רק שאני לא יושבת על ספסל בכניסה ומחכה, אלא נגררת אחריכן ‏במסע הקניות המטורף שלכן."‏ זו הייתה גם הסיבה שלא…

השמש, הצובעת את השמים בצבעים רכים ורודים  צהבהבים  ‏ותכלכלים בשעת השקיעה, היא השעון שלה.‏‎ בשעה הזו היא עולה על הסקייטבורד שלה הצבוע בצבעי ‏הקשת ונוסעת לשם.‏‎ תחילה היא נוסעת ימינה, ושוב ימינה עד שהיא מגיע לרחוב ‏שמתפתל כמו ספירלה.‏‎בדיוק בליבו של הרחוב יש בנין מיוחד במינו.‏‎ היא מגיעה אליו, מחנה את הסקייטבורד שלה בחניה המסומנת…

"סליחה," היא שאלה את הטייס לפני שהיא עלתה לטיסה, "לאיפה ‏אתה מגיע? רק רוצה להיות בטוחה." ‏"לשם," הוא ענה לה.‏ "לשם זה מצוין," היא ענתה, "כל עוד אתה לא נוסע אחורה אני שמחה". ‏"לא, שם כבר הייתי. לשם אני לא חוזר," הוא ענה וניגש ‏למושב הטייס.‏ היא לא ידעה מה לקחת איתה לטיסה. כי אף…

הוא מיואש. הכל כואב לו. הגוף, הלב והנפש, הוא ‏מרגיש שהוא עומד למות.‏ ‏"אתה נראה אבוד," אומר לו חברו, בשעה שהם יושבים יחד בבר. "אני ‏הייתי כמוך, עד שפגשתי אותה, את מרפאת התבלינים."‏ הוא כל כך מיואש ומבקש שיתן לו את הכתובת.‏ ‏"זה ממש פשוט," הוא עונה לו, "תכתוב – מרפאת התבלינים -‏ במכשיר הניווט…

החום בחוץ מתיש אותה. אין דבר שהיא רוצה יותר מאשר ללגום משקה קר. לאכול ממש אין לה חשק, לכן ‏אין היא בררנית לגבי המקום בו תעצור. היא עוקבת אחרי השלטים בכביש המהיר, וכאשר רואה את שמה של ‏מסעדת אוכל מהיר ידועה, היא מאותתת ופונה במחלף. היא לא צריכה להתאמץ. המסעדה ממש מול עיניה. ‏היא מחנה…