קטגוריה: סיפורים בהמשכים

שיקגו אני מרגישה הקלה גדולה כשהדלתות נפתחות' ופניה המאירות של בת דודתי איירין מתגלות מבעדן. למרות שהיא כבר בת שלושים וארבע, היא קופצת במקומה מרוב התרגשות, ומוחאת כפיים.  היא מחכה שנעבור דרכן, ורצה מייד לחבק אותנו. "תראו אותך ריף, כמה גדלת!" היא קוראת, כאילו לא נפגשנו לפני כמה חודשים בחג הפסחא. ריף נענה לחיבוק שלה…

לרגע לא יכולתי להעלות על דעתי שעוד בטרם ימלאו לי עשרים ושמונה, הוא יבוא ויאמר לי שמאס בי.  כשסיפרו לי נשמות טובות עם מי הוא מסתובב בלילות, בזמן שלי הוא אמר שהוא טובע בעבודה, אני מודה שיותר משכאב לי, פשוט נעלבתי. היא צעירה ממני בשנתיים בלבד, בלונדינית לא טבעית, מאופרת בצורה מוגזמת, הכי רחוקה ממי…