קטגוריה: דם נדיר

אני מתרגש כאילו לא הייתי איתה מעולם, וחושש שזה ישפיע על התפקוד שלי, אבל ברגע שאני רוכן מעליה, ושפתיי נוגעות בשלה, הגוף שלי מתעורר לחיים, הוא זוכר את לילות התשוקה בינינו. ״כל כך התגעגעתי למגע שלך,״ היא לוחשת לי, ״הלילות בלעדיך היו קשים מנשוא. ניסיתי לדמיין את זרועותיך עוטפות אותי, את פעימות ליבך ששימשו לי…

״היכן הדברים שלך?״ אני שואלת את סקיילר. ״פרט למזוודה אחת, הכל ברכב שלי,״ הוא עונה. ״מה דעתך שנסע להביא אותה כעת? אומרים שבקרוב יתחיל לרדת גשם שוטף,״ אני מציעה. ״אם זה בסדר מצידך, אני אשמח.״ הוא אומר. אני מחזיקה ברכב תיק עם שקיות של חטיפים שקיידן אוהב. קורה לא פעם שאנחנו הולכים מהגן לקניות, וזה…

אני נושמת את הריח המוכר והאהוב לתוכי, וסופגת את חום גופו לתוכי. הוא כאן בדיוק ברגע הנכון, אני כל כך זקוקה לחיבוק שלו, ואין לי צורך לומר מילה. ״אני פה אהובה שלי,״ הוא לוחש לי. רק אחרי דקה ארוכה, אני ניתקת ממנו. ״אתה עם חלוק של ייל, מתי זה קרה?״ ״הבוקר,״ הוא עונה לי, ואני…

יום חדש מפציע הלילה בקושי ישנתי, וכשכבר נרדמתי חלמתי חלומות מוזרים. אני מרגישה חוסר שקט, כאילו משהו גדול עומד לקרות. אני מעירה את קיידן, ומכינה לו את הבגדים ליד המיטה. הוא ילד מאד עצמאי, ומבקש להתלבש לבד. בדרך כלל הוא מאשר את הבחירה שלי. לעיתים רחוקות הוא מבקש לבחור משהו אחר. אמנם הוא בן, אבל…

תוך זמן לא רב אני מקבל אישור שהמייל שלי התקבל. ד״ר ס. סינקלייר היקר, הריני לאשר קבלת המייל ששלחת בנוגע למשרה בבית החולים ייל ניו הייבן. פרטיך הועברו למנהל בית החולים פרופסור ר. בנור, והוא יזמן אותך לראיון בהקדם. בברכה ט. ספנסר מזכירת מנהל בית החולים אני מתרגש לקרוא שאוזמן בקרוב לראיון, ומתחיל לתכנן את…

אני יוצא מבית הוריי, ומתקשר לאחיי בקבוצת הווצאפ שלנו האחים סינקלייר. אוליבר הבכור עונה ראשון. ״הכל בסדר אח קטן? כבר כמעט חצות.״ אני רואה שג׳יידן מצטרף לשיחה. ״אתה לא מבין אוליבר,  סקיילר השתגע! הוא בא כעת לבית של ההורים והתנפל על אימא בצעקות.״ ״אז אתה יודע,״ אני אומר, ״דווקא הימרתי שהיא תתקשר לאוליבר קודם.״ ״אתה…

נשארו עוד שעתיים עד שריילי תחסום אותי שוב. אני פותח את ההודעה, בלי להקשיב לה, ושומר אותה בזיכרון של הטלפון הנייד  שלי. לפחות כבר לא אהיה תלוי בזמן שהולך ומתקצר, לא כי חשוב לי להראות לה שהיא לא יכולה להציב לי אולטימטום, זה ממש לא המצב, אלא כי הסרטון שראיתי אתמול מאד השפיע עליי.  שבוע…

אני מרגישה חנוקה. ׳איך הגורל צוחק עליי,׳ אני חושבת לעצמי בזמן שאני יורדת במעלית בפעם האחרונה. צ'ארלי מחכה לי בכניסה לבית החולים. אני מתפלאת לראות אותו, ולא רק, אלא שהוא נוהג ברכב שלי. "מה קרה ילדונת?" הוא קורא לעברי בבהלה, "את לא מרגישה טוב? את ממש חיוורת." ׳למה הגורל לא הכיר לי את צ'ארלי קודם?…

מיום ליום אני מתחזקת בגופי, אבל מתקשה להגיע למחלקה ולהעמיד פנים שאני שמחה. העובדה שהפרופסור שוב אמר לי שהוא מודע לנעשה, כבר לא משפיעה עליי. אני לא מבינה איך הוא מאפשר שתהיה אווירה כזאת במחלקה אותה הוא מנהל.  הגעגועים לבית החולים לילדים בניו הייבן, ובעיקר לרוי ונעמי גוברים. אני מרגישה את זה גם אצל קיידן.…

השעה שתיים וחצי. אני מתכוון לפנות עם הג'יפ לתוך החניון. יש לי מספיק זמן לעלות לחדרי ולהחליף בגדים, כשברקע נשמעות יללות של סירנות כוחות הצלה, ההולכים ומתרחקים ממגדל מגוריי. 'מעניין מה קרה?' אני חושב לעצמי. אני נכנס ללובי, ועומד להיכנס למעלית, כשאני רואה לידה כמה מחבריי הטובים ביותר, ביניהם לוי. "מה אתם עושים פה?" אני…