קטגוריה: משחקי הבקבוק

אני נסערת מהשיחה עם פרופסור רוקפורד. שוב אני נזכרת איך ליליאנה הייתה מדברת עליו בהערצה, והרבה אהבה. היא נהגה לספר לי על הטיולים שהוא לקח אותה, אבל אף פעם היא לא הציעה לי להצטרף. לעומת זאת היא לא פעם הזמינה את עצמה להצטרף להפלגה עם משפחתי בסופי השבוע, או לנסיעה לכפר נופש בהרים בחורף. עכשיו…

אני חסר מנוחה. אני לא מבין מה כל כך בער לסוזן לערוך את ההלוויה. אני רוצה לחשוב שזה בגלל שהיא שרויה בהלם, אבל משום מה אני לא מאמין שכך הדבר. החודש האחרון עובר לנגד עיני כמו סרט, אבל בהילוך לאחור. אני זוכר את צחוקה של ליליאנה שהבטיחה לי שלא תשתה, ואת התלונות שלה על כך…

"אתה בטח מרוצה מכך ששום דבר לא קושר אותך יותר אליי," אומרת סוזן אימה של ליליאנה. אני נושם עמוק, סופר בליבי עד עשר, עושה הכל כדי לא לענות לה. "בואי לא נעמיד פנים שהיה בינינו קשר. אני לא זוכר מתי דיברתי איתך לא באמצעות עורך דיני," אני אומר לה לבסוף. "האם אתה רומז שאני צריכה…

זה היה לילה רגיל, זרוע כוכבים, השמים נצבעו בכחול כהה, והיו נטולי עננים. מי יכול היה לנחש את שעתיד לקרות? בבוקרו של יום המחרת הייתה אן לואיז עסוקה בחזרה אחרונה לקראת המבחן המסכם של התואר השני במחשבים ובינה מלאכותית, כאשר צלצל הטלפון הנייד שלה וקול של גבר לא מוכר נשא עימו בשורה שהיא התקשתה לקלוט.…