קטגוריה: משחקי הבקבוק

אני לא מתכוון לוותר. אני מתכופף לעברה. "אני מחכה לך בחוץ, אני מבקש שנדבר," אני אומר לה כמעט בלחישה. שפת הגוף שלה לא מעידה אם שמעה את מילותיי. אני מותש כבר מקצב הלב שלי שמשתנה כל הזמן. אני יוצא החוצה וממתין ליד דלת הכניסה. מחשבותיי שוב מתפזרות. אני מנסה להבין למה ליליאנה כל כך התנגדה…

אני שמח שסוזן הייתה עסוקה בזעם שלה שהופנה כלפי אן, ולא ראתה את מה שעבר עליי בקירבתה של אן. אני מתקשה לשלוט בעצמי. מה שהילדה-אישה הזאת עושה לי. גם אימה של אן הייתה במצב כוננות, ונראה כי עמדה להגיב, אבל אן סימנה לה שלא תתערב. אני לא יודע אם מישהי משתיהן הבינה את מה שהבנתי.…

החלטות לחוד ומעשים לחוד. אני מחליט להתרחק ממנה. אולי היא צודקת שאסור לי להתקשר אליה כך. אני חייב לזכור ש… שמה בעצם? הרי אני יודע שהיא לא ליליאנה, בזה אי אפשר לטעות. ליליאנה הייתה ילדה חסרת מנוחה, ואן היא אישה שיודעת מה היא רוצה מהחיים. אבל איפה זה שם אותי? אני מצלצל לחברי פרופסור גורדון…

"פרופסור דהרמה מבקש שתגיע למשרדו עם המחשב שלך," אומרת לי מזכירתו של דיקן הפקולטה למדעים. אני מגיע למשרד ומתבקש להמתין. אני רואה את פרופסור ברנס יוצא עם המחשב שלו. הוא איננו מבחין בי כיוון שהוא מחפש משהו בכיסיו. לבסוף הוא מוציא ממחטה מבד ומנגב את אגלי הזיעה שנאגרו על מצחו. "אתה בסדר פרופסור?" שואלת אותו…

אני לא מסוגל להרדם. אני מנסה לברר עם עצמי מה עשה לי המפגש עם אן. אני נסער במידה שלא חשבתי שאהיה. 'האם באמת העובדה שאני מרגיש שהיא הקשר שלי עם ליליאנה, שבעזרתה אני משמר את נוכחותה של ליליאנה בחיי, היא שגורמת לי להיות חסר שקט ורגוע בו בזמן?' ההבדלים בין ליליאנה לאן הם כל כך…

ברוך בואכם לעולם הקסום של משחקי הבקבוק.   כל מה שאני עומדת לכתוב לכם כעת לגבי הגרסאות והחוקים שעליהם אני כותבת בסיפוריי הם פרי דמיוני בלבד, ואין להם כל קשר למציאות. משחקי הבקבוק, אחד המשחקים החמים ביותר בעיר, הם משחקי אמת וחובה בהם השאלות נסובות בעיקר סביב שאלות בנושאי יחסים, אהבה וסקס. לקבוצת משחק יכול להצטרף…

אני שומע את מילותיה של אן ומרגיש כאילו אני מדבר מגרונה. היא מדייקת כל כך את הרגשות שסוערים בי, ובעצם היא מספרת לי אותה. נראה לי שאין לי צורך להסביר לה מה אני מרגיש, ועדיין אנחנו נמצאים במקומות אחרים. ליליאנה הייתה הבת שלי, ועם כל הקירבה בינינו היא לא שיתפה אותי בחייה כמו ששיתפה את…

אני מקשיב לקולה של אן לואיז. אני לא יכול שלא להשוות אותה לליליאנה שלי. הן כל כך שונות ועדיין היו חברות כל כך טובות. הקול של אן לואיז רגוע. יש בו משהו שמשקיט לי את הלב. השיחות עם ליליאנה תמיד היו מלאות באנרגיה שופעת. היא תמיד דיברה מהר כאילו שידעה ששעון הזמן שלה עומד להגמר,…

אני נסערת מהשיחה עם פרופסור רוקפורד. שוב אני נזכרת איך ליליאנה הייתה מדברת עליו בהערצה, והרבה אהבה. היא נהגה לספר לי על הטיולים שהוא לקח אותה, אבל אף פעם היא לא הציעה לי להצטרף. לעומת זאת היא לא פעם הזמינה את עצמה להצטרף להפלגה עם משפחתי בסופי השבוע, או לנסיעה לכפר נופש בהרים בחורף. עכשיו…

אני חסר מנוחה. אני לא מבין מה כל כך בער לסוזן לערוך את ההלוויה. אני רוצה לחשוב שזה בגלל שהיא שרויה בהלם, אבל משום מה אני לא מאמין שכך הדבר. החודש האחרון עובר לנגד עיני כמו סרט, אבל בהילוך לאחור. אני זוכר את צחוקה של ליליאנה שהבטיחה לי שלא תשתה, ואת התלונות שלה על כך…