קטגוריה: משחקי הבקבוק

אני עומדת מול שרידי הבית שהיה פעם ביתי. ריח חריף של שריפה עומד באוויר, עשן שחור מתמר לשמים, וצורב את עיניי. "זו היא אשמה!" צורחת אימי ומפנה אצבע גרומה לכיווני. "אני יודע שאין לך יד בדבר," אומר לי קצין המשטרה בשקט, "ברור לנו שזו היא שהציתה את הבית." "אני מודה על כך שאיש לא נפגע,"…

בסופו של דבר הפגישה של אתמול דעכה מעצמה. לאיש לא היה חשק להמשיך לשחק. "יש לי ערב פנוי מחר," אמר אנדרה, "מה דעתכם שנסיים מוקדם היום, וניפגש מחר? יום חמישי זה תמיד יום שאנחנו גולשים בשיחות עד השעות המאוחרות." אנדרה פתח את הצ'אט כדי שנאשר לו את השתתפותנו. הצצתי בלוח הזמנים שלי, וכך עשתה גם…

אנחנו נכנסים לאולם המשחק. אריאנה הולכת לצידה של מילה והן משוחחות על משהו בשקט. היא לא טורחת להעיף לעברי מבט, מתעלמת לגמרי מנוכחותי. אני כבר לא מנסה להבין אותה. הזיכרון של השיחה שלי עם אימי מציף אותי. * "איך את מרגישה אימא?" שאלתי אותה בצהריים. "אני בסדר גמור היום," היא עונה לי בשמחה, "אני משתדלת.…

אריאנה מעיפה מבט למטה ונצמדת אליי. זרועה האחת מקיפה את צווארי והשניה פרושה לצד. אני מרגיש את גופה צמוד לגופי, וליבי מגביר את פעימותיו. אני שואף את ריח מהבשם העדין שלה, המוכר לי כבר, לתוכי, ומרגיש שאני מרחף. "מוכנה?" אני שואל. "כן!" היא עונה בהתרגשות. אני דוחף מעט את הקיר, מקיף בידי האחת את גבה,…

אריאנה רגילה להצקות של לילי. חברי הקבוצה האחרים פשוט מתעלמים מזה, כיוון שהם רואים שאריאנה לא מתרגשת. אותי זה מוציא מדעתי, ולא רק בגלל שזו אריאנה שבאמת כל זה לא מגיע לה, אלא שזה יוצר מתח מיותר, ולא לשם כך אנחנו מתכנסים יחד. מה שאריאנה לא יודעת, שלילי מוציאה את כל התסכול שלה מהפגישה שלנו…

אני הולך למשרד לרשום את ההזמנות של שחקני הניקס ועוד כמה לקוחות שפגשתי בבית הקפה. אינני נוהג לעסוק במכירות כשאני מחוץ למשרד, מהטעם הפשוט שהשם שבניתי לי מביא אותם אליי. אין לי כוונה לשנות זאת, למרות שהיום הזה הגדיל באופן ניכר את המכירות השבוע. אני עובר שנית על הרשימה בטלפון הנייד, ומוודא שכל ההמנות נרשמות.…