קטגוריה: משחקי הבקבוק – אהבה כפויה

אני מכבה את המחשב. אני מכיר את ג'וי. אני לא חושב שהיא תגיב, אם בכלל, מייד. אני מניח אותו על השידה ליד המיטה ועוצם את עיניי. הטלפון מצלצל וגורם לי לפקוח את עיניי באיטיות. אני יודע בוודאות שזו לא ג'וי. כל אדם אחר לא מעניין אותי, ובכל זאת אני מסתכל לראות מי מתקשר. 'נו מה…

הטלפון שלי מצלצל, ואני מקווה שזו ג'וי, אבל מתאכזב לראות את שמו של אבי. "כבר תשע, למה אתה לא במשרד?" יורה לעברי אבא. "השארתי הודעה אצל קמילה שאני לא מרגיש טוב," אני אומר. "ממתי אתה צריך להעביר לי הודעות דרך המזכירה שלך?" הוא נוהם לא מרוצה. 'באמת ממתי אבא?' אני חושב בכעס. "שמעת על ההרעלה…

אני מביטה על קרטר בעיון, מחפשת למצוא את הסדקים במילים שלו, אבל רואה את הכנות בעיניו. "כאשר נתבקשתי על ידי אבי להגיע לביתך, חשבתי שאקבל הסבר על מה שעתיד לקרות. כלומר הבנתי שאני עומדת להנשא לגבר זר, אבל מה מצופה ממני, מה מותר ומה אסור, לא היה לי, ועדיין אין לי, מושג," אני אומרת לו.…

הלב שלי שבור לרסיסים. לא הייתה לי כוונה לשחק איתו. ההתעלמות שלי ממנו נובעת מהרצון שלי לא להיפגע ממנו יותר, דווקא בשל העובדה שיש לי רגשות עמוקים כלפיו. אני יודעת שההתאהבות שלי כלפיו היא חסרת היגיון, או אולי נכון לומר שהיא חד צדדית. אני מנסה לפעול לפי מה שאני מניחה שמצופה ממני, אבל לא יודעת…

הבטחתי לעצמי שלא אתן לג'ונתן להשפיע עליי, אבל בין ההחלטה לביצוע יש מרחק. ובכל זאת לפני שאני עונה לו אני מזכירה לעצמי שאני עכשיו עם אימא, ומה שזה לא יהיה  שמטריד אותו, אני לא אתן לו במה. אני נושמת עמוק ומחייגת לג'ונתן. "את לא מבינה, אבא לא מוכן לתת לי אפילו דולר אחד מסריח," הוא…

אני תוהה האם ג'וי יודעת על הקשר שלי עם גידאון. ויותר מזה, האם היא יודעת שאני עומד להיפגש איתו. אני עוטה מייד על פניי את מסכת פני הפוקר. אני לא אתן לאף אחד לראות מה הידיעה שהיא כאן מחוללת בתוכי. אני מחנה את המרצדס וניגש ללובי. "שמי קרטר ג'ורדן. יש לי פגישה עם גידאון בקהאם…

"אתה כנראה לא מבין משהו עקרוני," אני אומרת לקיינון. "אני לא חייבת לאף אחד מכם דין וחשבון. האדם היחיד בעולם כולו שאני חייבת לו הסבר זה קרטר." “הוא צופה בך מקומת הVIP, דבר לא נעלם מעיניו," עונה קיינון בטון מתנשא, כאילו ניצח אותי בתחרות. אני מרימה עיניי לקומה העליונה ורואה את מבטו של קרטר נעוץ…

 אני פונה לעבר החדר שלי ונעצר מול השלט שתלוי על הקיר מימין לדלת- מר קרטר ג'ורדן, סגן נשיא אני נכנס לחדרי וחושב כמה המילים האלה מעוררות כבוד כלפיי, וכמה אני לא מרגיש מחובר אליהן. אני איש עבודה, אמנם שייך להנהלת החברה, אבל בעיקר לא מרגיש באמת שהיא שייכת לי. הייתי מסתפק בחדר עם שולחן גדול…

אני מרגיש בר מזל. ביום הראשון לעבודתי אני פוגש את חברי הטוב קרטר ג'ורדן ששמח לראותי. אמנם חשבתי לקנות קפה ולחזור למשרד, אבל אני מציע לקרטר שיצטרף אליי לקפה. "הייתי בדרך חזרה למשרד וחשבתי לקחת איתי את הקפה, אבל בעצם למה לא?" הוא עונה לי לשמחתי. "אני עדיין לא מאופס על הזמן, והרגשתי צורך להתאוורר…

לאחר הפגישה עם ריי אני חוזר למשרד, כאשר לוח הזמנים שלי מפוצץ בפגישות. בראשי מתרוצצות מלא מחשבות. השאלות שנשאלתי בפגישה בינינו, לא מרפות ממני. בסיומו של היום, שאין לי מושג איך צלחתי אותו, אני חוזר הביתה. אני תוהה האם אמצא אותה כאן. הג'יפ שלה חונה בחניה. למרות הכל היא הגיעה הביתה.  אני עולה מייד לחדר…