קטגוריה: גלי האוקיינוס (יולי 2024)

חלון ההצבעה לא נפתח מייד.  אנדרה מזמין אותנו לעשות הפסקת שתיה, בזמן שאנחנו ממתינים שהוא יעלה. יש לי זיכרון לפרטים, ויכולתי לבחון את זרועותיהם של הגברים במשחק כדי לדעת למי לשייך אותן. אבל התחושה שעטפה אותי כשנגעתי בו, החום של גופו, המגע, והאחיזה שלו בכפות ידיי, לא מותירה בי ספק מי הנבחר שלי. השאלה היא…

"נהנית מהמשחק?" שואל אותי אנדרה. "מאד," אני עונה לו. "הרגשת בנוח עם השאלות?" הוא מתעניין. "אני מרגישה שזו קבוצה איכותית. נראה שהחברים בה נבחרו בקפידה," אני עונה את מה שאני מרגישה. "ולילי? היא כל הזמן התערבה בדברייך," הוא מרים מולי גבה בסקרנות. "אני חושבת שהיא לא מראה מי היא באמת, וחבל. היא אישה יפיפיה, בעלת…

למרות שאימא חושבת שאני מחולל ניסים, אני ממתין לריבר מחוץ לבית ההורים. אני חייב להיות בטוח שהוא לא עומד להפוך את ארוחת ליל שישי לסיוט. אני לא ארשה שיקרה משהו שישבור את אימא. "תבטיח לי שתתנהג יפה," אני מקבל את פניו, ומביט בו במבט קשוח שלא משתמע לשתי פנים. "אני מבטיח," הוא עונה לי ונאנח,…

אני חוזר לדירה ומרגיש כמו ארי בסוגר. אני מוצא עצמי הולך הלוך ושוב חסר מנוחה. אין לי חשק לצפות בשום תוכנית בטלויזיה, ולא סבלנות לקרוא. תמיד כשאני חסר מנוחה כמו היום, אני יוצא לצייד ומפרק את כל המתח שהצטבר בי על אחת שבטח לא אראה יותר לעולם. בתוך תוכי אני יודע שזה לא נכון עבורי…

 מי קבע שהבגד שעליך הוא מי שאתה? הרי הבגד לא מספר היכן גדלת, איזה ערכים ספגת, איך עולם הרגש שלך, איזה זכרונות חרוטים בך. מי יודע לקרוא מילים, ופרושן בין השורות? כמה מאתנו, מראים את עצמם כפי שהם באמת? אני יודע שאני לא. ב.ק. #גלי_האוקיינוס אופנוע ים מתקרב לעברי במהירות מטורפת, עד כי נדמה לי…