קטגוריה: משחקי הבקבוק

אני חיה בין שני עולמות. אתם וודאי חושבים שכרופאה, אני אישה עם רגליים על הקרקע. אתם צודקים, כזו אני בעבודה. איני מפתחת קשרים אישיים, כיוון שאני פוחדת להתאהב, ומשאירה את הרגשות שלי    מאחורי חומות גבוהות, אבל כשמסתיים היום, אני מרחפת בעולם הדימיון, העולם של משחקי הבקבוק, שבו אני מרשה  לעצמי לפתוח את הלב, ולשתף…

הוא נולד באירופה הקרה, בן להורים שהתרחקו מהדת, שהרחיקו כל סממן יהודי מביתם, מה שלא מנע מהילדים לקרוא לו 'יהודי,' ולו היה לא מושג מדוע. מתישהו הוא הבין שזו באמת מציאותו, ובנעוריו עלה לארץ. (לבד.) היא נולדה בתל אביב, וגדלה בלב הקהילה החרדית בבני ברק, אצל סבתה. שני עולמות כל כך שונים אחד מהשנייה. הוא…

" אני שמחה שאתה בסדר," עונה לי קלי, ואני יוצא מדעתי, "הרשת הסלולרי נפלה, ואי אפשר לדעת מה איתך." "איפה אן, קלי?"  אני מביט עליה בפחד. 'למה היא לא עונה לי?' ואז אני שומע את קולה של אן. "אוי ליאו, אין לך מושג איזה תאונה איומה הייתה בצומת. גופות של אנשים היו מפוזרות על הכביש,…

"איך אתה מרגיש?" אני שואל את ליאו, בזמן שאן מגישה לנו קפה ועוגות שסיימה לאפות לפני שעה קלה. "אני כל כך מתרגש," הוא עונה לי, ומביט באהבה על אן. "אני עדיין מתקשה לעכל את העובדה שבקרוב אזכה לראות את הבנים שלנו." "בהחלט אירוע מרגש. אתה יודע שלי יש ארבעה, ואני מודה על כך אחד מהם,"…

עברו עשרים ושמונה שנים מאז דרכה כף רגלי על אדמת הקמפוס של אוניברסיטת ניו יורק, ובכל זאת אני מרגיש כאילו זאת הפעם הראשונה שאני מגיע לכאן. אני אוחז חזק בידה של אן. יש לי צורך שכולם יראו שאנחנו שייכים אחד לשנייה. אין לי מושג כמה מעמיתיי שמעו שהתחתנו, אין ספק שיהיו כאלה שיפתחו זוג עיניים…

אני מעריץ את אן. אחרי כל מה שעברנו ביממה האחרונה, יש בה עדיין את כוחות הנפש ללוות את סוזן בשעותיה הקשות. אני לא מרגיש כלום כלפי מי שהייתה זמן קצר אשתי. הלב שלי באמת נטול רגשות בכל מה שקשור לסוזן. אני מבין שאן בדרכה החכמה, הצליחה למחוק ממני את רגשות הכעס כלפי סוזן, אבל אין…

"אני אסביר לך, לכם, מדוע אמרתי לסוזן מה שאמרתי," אני אומרת בטון רגוע, "ברור לי מהשיחה איתה, שמה שהיא מנסה לעשות זה להפריד בינינו, לשכנע אותך שאני לא ראויה לך. אני ערערתי אותה בכך שגם אני העליתי את נושא הכסף. היא תחזור לביתה ותתלבט מה יהיה הצעד הבא שלה. הרגשתי חופשיה לשאול אותה כמה כסף…

אנחנו מסיימים לאכול ארוחת צהריים בגן בית משפחת מגריי. גם הוריי נמצאים איתנו, והם מאושרים עד הגג מבחירת הלב שלי. "כל כך הרבה שנים חיכיתי שתמצא לך בת זוג. אן פשוט מדהימה. אין ספק שהיא מאד אוהבת אותך," אומרת אימי ומביטה על אן בהערצה, בזמן שאן מספרת לאבי על הבינה המלאכותית שהיא מפתחת. "חשוב לי…

אני לא מסוגלת לראות איש פרט לגבר שעומד בסוף השביל המוביל חופה, ומסתכל עליי בעיניים נוצצות. אני לא רואה מי נמצא מסביבי, וגם לא את הגן שמקושט בשרשראות של אורות ופרחים. רק אותו. מיום שהיכרתי את ליאו, אני לא זוכרת מתי לא ראיתי אותו עם חליפה, כמובן מתוצרת מיו מילאן. אין ספק שיש לו טעם…