קטגוריה: מכורה לקולו (אפריל 21)

היד המכה משאירה סימנים על הגוף. הימים עוברים והם יעלמו. את צלקות הלב, הנפש, יקחו שנים, אם בכלל, לטשטש. זה שלך… ב.א. 5.7 מייסון "תראה," מצביעה אנני שעומדת ליד הדלת הגדולה שמפרידה בין הדירה למרפסת, "אין אפילו ענן אחד. זה נראה כאילו מישהו שם החליט לשטוף את העולם, לטהר אותו, וכשסיים את תפקידו הוא הלך."…

מייסון בבת אחת מתכסים השמים עננים שחורים ונראה שגשם עומד לרדת. אמנם זה לא אמור להפתיע אותי כי זה כל כך מתאים לעונה הזו. "כדאי שנזוז מפה," אני אומר לאנני, "אחרת עוד נמצא עצמנו ישנים על הספסלים פה." אנחנו נפרדים מליאו וממהרים להיכנס לרכבים. "אני לא אוהב את זה שאנחנו נוסעים בנפרד במזג אוויר כזה,"…

מייסון  אני נוהג לאמר לאנשים שמדברים איתי על מה שאחרים עשו להם שזו למעשה המראה של עצמם. אני הולך עם אנני לאורך שביל המוביל לשער הכניסה. ידי אוחזת חזק בידה. אינני משלב את אצבעותינו. יש  לי צורך לרכז את כל העוצמה בכף ידי. זה נראה כאילו אני זה שאוחז בה, אבל אני יודע שאני זה שתלוי…

אנני "חכי," אני שומעת את קולו של מייסון מאחוריי. אני נעצרת, אוחזת בידי את הדלת הפתוחה של הרכב וממתינה שיתקרב. "אני לא יודע מה אני רוצה, אבל בא לי לעשות משהו משוגע," הוא אומר לי. "מאז שחזרתי לניו יורק כל הזמן מבקשים ממני שאעשה דברים, ובו בזמן זורקים לי שאני לא מבינה כלום כי אני…

אנני אני מביטה במייסון ורואה את פניו המעונים. "כאשר קרה מה שקרה עם אחיך האם דברת עם מישהו?" אני מניחה ידי על זרועו. ברגע הראשון הוא רוצה למשוך אותה ממני, אבל כאשר אני מלטפת אותה השרירים שלו נרפים והוא מביט אליי. "את מבינה שאני הייתי אשם במה שקרה?" הוא אומר בעצב. "תסביר לי איך ילד…

מייסון אני ניגש למקרר המשקאות למזוג לי משקה. מה שקורה היום יותר מידי בשבילי. בהתחלה חשבתי שהיא לועגת לי, אבל כשהוסיפה שהטעם של שפתיי עדיין מורגש עליה נותרתי מבולבל. אני יודע שאני חייב לפגוש אותה היום, ויודע גם שאני לא. כאילו המלאך השומר שלי מתערב. הנייד מצלצל. 'מי זה עכשיו לעזאזל,' אני מפטיר לעברו. בית…

מייסון "יש משהו בך שנוגע בי במקומות שאני לא רגיל. לא רק בגלל שאני לא רגיל להתאמץ ביחסיי עם נשים אלא את מאלצת אותי להסתכל על עצמי במראה." אנני מביטה בי בסקרנות. "ומה כל זה קשור לסלון שלך? זה היה אמור להיות מבחן אישיות שלי, משהו כמו מבחן רושה." "חיפשתי דרך לדבר בשפתך אני מניח.…

מייסון "זה מדהים כמה שאת גלויה איתי למרות שזה מביך אותך. זה אומר משהו את לא חושבת?" אני חושב לעצמי שעם כל כישוריי כפסיכיאטר אני מתקשה לתקשר איתה. "אני מודה," היא משתתקת לרגע ושוקלת את מילותיה, "שקשה לי שלא לחשוב שאתה פסיכיאטר." אני מרגיש שכל הקסם בינינו מתפוגג. "בואי נחזור," אני קם ומיישר את הז'קט…