קטגוריה: בתה של משרתת (ספטמבר 2021)

ג'קסון הריסון אני מודה שההזמנה להתארח בבית האחוזה בזמן שהיא תופרת את השמלות עבור לילי בתה ועבור שאר המשרתות הייתה החלטה רגעית ולא באה מתוך מחשבה יתרה. עמדתי מול הבית העלוב שבו גדלה לילי. המחשבה למה היא הפכה להיות למרות העוני הנורא והמראה של אימה האצילית, נגע בי במקום חשוף שלא הייתי מוכן לו. לאחר…

 ג'קסון הריסון אני מרגיש שלילי מבינה כמה הייתי רוצה לדבר איתה בשפה חופשית, לא בגינונים שמכתיב לי התפקיד. לו לפחות הייתי רק בנו של האדון, עיניי כולם היו בוחנות אותי פחות. אני נאנח, מודע לכך שיש דברים שביכולתי לשנות בסדרי הבית, אבל להסביר לאחרים שאני לא יכול להפסיק לחשוב על המשרתת שלי, זה בלתי אפשרי.…

 ג'קסון הריסון מיס דונווי נכנסת לחדר בצעדים מהוססים. היא רואה את לילי שיושבת מולי עם הקבלות. "רציתי לבקש את עזרתה של מיס לילי," היא אומרת לי בקול שקט, כאילו שהיא חוששת שאסרב. אני מביט על לילי. "אם האדון ירשה לי יש לי בקשה," היא אומרת ומרימה את עיניה היפות אליי. "אני יודעת שיש שעות בצהריים…

ג'קסון הריסון   אני מתענג על ארוחת הבוקר. אמנם העיתון פרוש לפניי אבל העיניים שלי סוקרות את הגן היפיפה של האחוזה, והמחשבות נודדות רחוק מכאן. אני מנסה לדמיין מה היה קורה לו היה גורלי אחר והייתי גר בכפר. אני יכול לדמיין את עצמי הולך ליום עבודה בשוק ופוגש אותה. 'איזה מקום בודד זה להיות אדון…

אני נושם לרווחה כשהיא עוזבת את הספריה. אני מתקשה להכיל את הרגש שלי כעת. אני לא זוכר מתי דיברתי שיחה שזרמה באופן כל כך טבעי עם אישה.

לילי אני יודעת שאני חייבת מייד להתעשת. אסור לי להראות חולשה לידו. אמנם אני נבוכה מכך שנתפסתי מציירת, אבל להגנתי אומר שזה היה בזמן הפסקת הצהריים שלי. "זה לא יקרה שוב," אני אומרת לו לבסוף. אני יודעת שהזמן שלי הוא שלו בעצם. "זה לא מה שאמרתי," הוא עונה לי בקול רגוע ופונה ממני. אני מרגישה…

אני תוהה מה יש בהן בעיניים האלה שמערער אותי. יש בהן בטחון שלא ראיתי אצל נשים בעבר. יש בהן גאווה אבל לא שחצנות.

ג'קסון הריסון אני לא יודע מה חשבה לעצמה מיס דונווי, מנהלת משק הבית שלי, כששלחה את הילדה-אישה הזו להגיש לי את הארוחות שלי הבוקר בלי לתת לה הנחיות. יש לי הרושם שהיא רצתה להכשיל אותה. התוצאה הייתה הפוכה. אני זכיתי לארוחות מפנקות והיא לא זכתה לשבחים על כך. ** "ג'קסון, הגיע הזמן שתתחיל להתנהג כמו…

לילי "אני באמת חייבת ללבוש את המחוך הזה?" אני לא מצליחה להסתיר את חוסר שביעות רצוני, בעוד אימי מתקשה להדק את השרוכים. "את רזה להחריד," רוטנת אימי, "גברים אוהבים שיש במה לגעת." "אימא," אני מרימה מעט את קולי בזעזוע, "אני עדיין נערה." 'ילדתי התמימה. לו רק ידעת שאין כל זה תלוי בך אלא ברצונו של…