קטגוריה: מיני סדרות
-

החלטה גורלית ב – רוי אליסון
טילי "כל כך פחדתי שאיבדתי אותך קטנטונת, אבל ידעתי שזה דרכו של עולם," אומר אבא. על פניו ניכר שאין מאושר ממנו. "גם שכבר יהיה לי בית משלי, וילדים משלי, תמיד תהיה מאד חשוב בחיי," אני אומרת לו. "אם תמשיכי כך בסוף עוד אבכה," אומר אבא, "וכידוע לך הגברים של הכפר לא בוכים." "אם כך תשאיר…
-

החלטה גורלית א- חוזרת הביתה
טילי אנחנו מתחילות את מלאכת האריזה. יש לכל אחת מאתנו רק עוד בחינה אחת ונקבל את הרישיון. "אז מה טילי, מה החלטת?" שואלת מגי. "אני לא יודעת. אל כל מי שפניתי קיבלתי תשובה חיובית. מדוע אני לא שמחה? הרי כל חיי זה מה שרציתי. ללמוד, להתפתח ולצאת מגבולות הכפר," אני עונה לה מהורהרת, "המקום בו…
-

אקדח בידה 7 – המתנה מורטת עצבים
אמיליה אני רואה את האש בוערת בעיניו. אני מקשיבה למילים שלו אבל לא עונה, אלא מושיטה יד אליו, מסמנת לו לבוא אליי. אחרי הנשיקה שטעמה עדיין על שפתיי אני יודעת שהוא ידע להסעיר לי גם את הגוף. לא התמסרתי אף פעם בקלות. תמיד שמרתי מרחק. איתו ידעתי מהרגע הראשון שאני אכנע לו ללא קרב. למרות…
-

מכורה לקולו 19- מפגש ליד האוקיינוס
אנני מייסון משתנה לנגד עיניי. אני רואה את הכעס שמהול בכאב עצום מבעבע בו. אני כבר מבינה שהוא לא מתכוון להמשיך לנסוע. אני יוצאת מהרכב. מייסון לא מגיב, כולו עסוק במלחמה שלו נגד השדים שהתעוררו בו פתאום. אני מקיפה את הרכב, מביטה בו כל הזמן מבעד לשימשה הקידמית, אבל הוא מכונס בעצמו ולא רואה אותי. …
-

לבסוף ד – תקווה
ליב "לא," עונה לי מייקל. "אם כך עדיף שתשאיר הודעה במלון שאתה לא חוזר עד הלילה," אני אומרת. "איש לא חיפש אותי," הוא עונה לי, "בואי נשאיר את זה ככה." אני מעיפה מבט לנייד שלי. אני לא מתפלאת לראות שגם מישל לא חיפשה אותי. כבר הבנתי שיש שעות שהיא תצטרך אותי לידה. כעת זו לא…
-

אקדח בידה 6- הנשיקה 18+
קפטן תיאו או'הרה היא הולכת להביא את הקפה ואני שם לב שהיא השאירה על השולחן את רשיון הנהיגה שלה. אמיליה קנדי, זה שמה. אני קורא במהירות את הפרטים ורואה שהיא ילידת 98' מה שאומר שהיא בת עשרים ושלוש. היא מגניבה אליי מבט ומחייכת כשהיא רואה שקלטתי את הרישיון שהשאירה על השולחן. "אתה יכול לקרוא לי…
-

מכורה לקולו 18 – יוצאים מהעיר
מייסון "מנשקת אותך," כך היא חותמת את המסרון בו היא מודיעה לי שהיא באה מייד. אני מרגיש שאני תלוי בה במובן הטוב של המילה. היא המלאך שמאזן אותי. זו הפעם הראשונה שהמילה 'חופש' לא נשמעת לי כמילה גסה. תמיד הרגשתי שזה לא מגיע לי. שישנם אנשים שזקוקים לי והם חשובים יותר. "לרגע נראה לי שאני…
-

לבסוף ג – הצד השני של האגם
עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ שיר השירים, פרק ג', פסוק ד' ליב אנחנו פוסעים לעבר המזח. אני לא יכולה להסביר למה אבל צמיד הרגל עם הצדפים מעיק עליי. בעצם אני יודעת למה, אבל מתכחשת לזה. אני שונאת מתנות. הכל בגלל מה שקרה. אולי במסע הזה שתצטרפו אליי בשעה שאני חוצה את האגם,…
-

אקדח בידה 5 – הגבולות מטשטשים
חרקובסקי "אני לא מבין," אני אומר לסוהר שפותח בפניי את הדלת, "מה זאת אומרת אני רשאי ללכת? מה קרה לרשימה הארוכה של האשמות שהוקראה לי לפני כמה שעות?" "טעות בזהוי," הוא פולט באדישות כאילו מדובר בטעות חסרת משמעות ולא בכך שישבתי כלוא במעצר עם מסומם שלא זוכר איך קוראים לו, ומי שנעצר בגין אלימות במשפחה.…
-

מכורה לקולו 17 – רוחות סוערות
אנני "אני חייבת ללכת לדירה שלי," אני אומרת למייסון ומסיימת לשטוף את הכלי האחרון מארוחת הבוקר. מייסון מביט בי בחוסר שביעות רצון. "אני רוצה עוד קצת ממך יש לי יום ארוך וקשה היום." "לא אמרתי שאני כבר הולכת," אני אומרת. "יש לי היום מקרה של אישה צעירה שרואה רק את עצמה. העולם מורכב רק ממה…