קטגוריה: דמעותיה של דריה

 אם לא די במכתב ממחלקת הילדים, אני מוצא מעטפה נוספת מבית החולים הנושא את שמה של דריה. אני הופך את המעטפה ורואה שהיא נפתחה, ולכן מוציא מתוכה את המכתב וקורא. לכב' הגברת דריה רוזנטל-ליר הנדון: תוצאות ביופסיה הריני שמחה להודיעך כי תוצאות הבדיקה מאשרות שאין כל חשד לסרטן צוואר הרחם. אני מאחלת לך רק בריאות.…

אני רואה את סבא עומד ומשקיף על הגן, כשידו עדיין אוחזת בטלפון הנייד שלו. אין ספק ששיחת הטלפון שקיבל זה עתה הסעירה אותו. "פנינה, אסף, דריה." סבא קורא לסבתא, אבא ולי לבוא. הוא חוזר  ומתיישב בכבדות על הספה מול האח. אנחנו מתיישבים סביבו, וממתינים. "התקשר אליי עורך הדין הויכשטט, עורך הדין של  אחי בנימין," אומר…

אני מרגיש כזה כשלון. איך יכול להיות שהייתי כזה מלא עוצמה, גבר ששום דבר לא יכול להכניע אותו, ואילו כעת אני מרגיש… אני אפילו לא יכול להגדיר לעצמי מה אני מרגיש. * במשך כל התקופה דיברתי מידי פעם היה אבי. גם הוא היה קצין בכיר בצבא, והשתתף בלא מעט 'מבצעים,' כך מכנים את המלחמות בהם…

רוח קרה מקבלת את פנינו בזמן שאנחנו נגשים לקחת את הרכבים שהזמנו. אני נושאת את אגם על ידי, והבנים אוחזים בידיו של סבא שהציע שהוא יסע איתי, ואבא ברכב השני. קול צעדינו מהדהד בחניון הגדול והקפוא, כאשר הטלפון בכיסו של סבא מצלצל. 'סוף סוף', הוא ממלמל. "בינו, אתה.." הוא מתחיל לומר אבל מייד משתתק. אני…

אומרים שכשאדם עובר טראומה, ספירת גילו מפסיקה. כמו כל אימרה, גם זו אמירה מכובסת. מאימי למדתי להתמודד, להחזיק את הראש מחוץ למים.  לצערי, הוא בחר להתרחק. אולי, כי מעולם לא סיפרתי לו, את סיפור ילדותי. אני אוהבת להביט על האדמה הפרוסה מתחת ממעוף הציפור. מאז שהייתי ילדה, המראות האלה מחלון המטוס, גרמו לי להתנתק מהמציאות…

מחזרים לא חסרו לי בימי בתיכון, אבל האמנתי שיבוא יום ואפגוש את האחד, שיגרום ללב שלי לרקוד. החברות שלי צחקו ממני, ואמרו שאני סתם שוגה בחלומות, ואהבה כזאת רומנטית, כמו שחיה בדימיוני, פשוט לא קיימת.  זה לא שלא נפגשתי עם בנים והחלפתי איתם נשיקות חטופות, נגיעות אקראיות, אבל לא יותר מזה. עמדתי על שלי, ולא…