קטגוריה: דמעותיה של דריה

פרקי הסיפור מתפרסמים עם עלייתם לאתר הסיפור הזה שונה מכל סיפור שכתבתי. שלא כמו סיפורים אחרים, לא בחרתי לו מראש תמונה, וגם כשבחרתי, שניתי אותה לבסוף. גם שמו של הסיפור היה #המיית_הגלים, וככל שהוא נרקם בדימיוני, גם שמו השתנה. הוא אמור היה להיות סיפור קצר בקטגורית #והימים_ימי_מלחמה, כיוון שהוא נכתב על רקע מה שקורה בארץ.…

אני מלטפת באצבעי את הדיו בה השתמש סבא כדי לכתוב את שמי לדריה רוזנטל-ליר באהבה מסבא אהרון יוסף "אתה בטוח שזה בסדר שרק אני קיבלתי מכתב?" אני שואלת את אבא. "דריה, סבא אהב את שלושתכן. הוא כל כך היה מאושר שנולדו לי שלוש בנות, גם אם זה אמר ששם המשפחה שלנו לא יעבור מדור לדור.…

"אני לא יודע איך אני אעמוד ביום הזה," אומר לי אבא, "את מבינה שאין מה להשוות במה שעברנו עד עכשיו, לבין מה שנעבור היום?" ברור שאני מבינה, אבל זאת הדרך של אבא לבטא את הכאב שלו. "זה בלתי נתפס," אני אומרת לו. כמה שעות קודם כמעט לא ישנתי הלילה. המחשבות על מה שעברתי בשבועיים, גורמות…

אני נושם עמוק ומחייג לטלפון של אליה. לשמחתי המשיבון שלה מופעל מייד. הגעת לתא הקולי של אליה… אני ממתין לסיום הפתיח ומשאיר לה הודעה. "מדבר גל. קיבלתי את הטלפון שלך מאורן. חזרתי מלחימה של יותר משנה בדרום, מבקש להפגש איתך." אני מתפלא לראות שהיא מתקשרת מייד חזרה. 'מה זה אומר?' "שלום גל, מדברת אליה. אני…

 אם לא די במכתב ממחלקת הילדים, אני מוצא מעטפה נוספת מבית החולים הנושא את שמה של דריה. אני הופך את המעטפה ורואה שהיא נפתחה, ולכן מוציא מתוכה את המכתב וקורא. לכב' הגברת דריה רוזנטל-ליר הנדון: תוצאות ביופסיה הריני שמחה להודיעך כי תוצאות הבדיקה מאשרות שאין כל חשד לסרטן צוואר הרחם. אני מאחלת לך רק בריאות.…

אני רואה את סבא עומד ומשקיף על הגן, כשידו עדיין אוחזת בטלפון הנייד שלו. אין ספק ששיחת הטלפון שקיבל זה עתה הסעירה אותו. "פנינה, אסף, דריה." סבא קורא לסבתא, אבא ולי לבוא. הוא חוזר  ומתיישב בכבדות על הספה מול האח. אנחנו מתיישבים סביבו, וממתינים. "התקשר אליי עורך הדין הויכשטט, עורך הדין של  אחי בנימין," אומר…

אני מרגיש כזה כשלון. איך יכול להיות שהייתי כזה מלא עוצמה, גבר ששום דבר לא יכול להכניע אותו, ואילו כעת אני מרגיש… אני אפילו לא יכול להגדיר לעצמי מה אני מרגיש. * במשך כל התקופה דיברתי מידי פעם היה אבי. גם הוא היה קצין בכיר בצבא, והשתתף בלא מעט 'מבצעים,' כך מכנים את המלחמות בהם…

רוח קרה מקבלת את פנינו בזמן שאנחנו נגשים לקחת את הרכבים שהזמנו. אני נושאת את אגם על ידי, והבנים אוחזים בידיו של סבא שהציע שהוא יסע איתי, ואבא ברכב השני. קול צעדינו מהדהד בחניון הגדול והקפוא, כאשר הטלפון בכיסו של סבא מצלצל. 'סוף סוף', הוא ממלמל. "בינו, אתה.." הוא מתחיל לומר אבל מייד משתתק. אני…

אומרים שכשאדם עובר טראומה, ספירת גילו מפסיקה. כמו כל אימרה, גם זו אמירה מכובסת. מאימי למדתי להתמודד, להחזיק את הראש מחוץ למים.  לצערי, הוא בחר להתרחק. אולי, כי מעולם לא סיפרתי לו, את סיפור ילדותי. אני אוהבת להביט על האדמה הפרוסה מתחת ממעוף הציפור. מאז שהייתי ילדה, המראות האלה מחלון המטוס, גרמו לי להתנתק מהמציאות…