קטגוריה: דמעותיה של דריה

פרקי הסיפור מתפרסמים עם עלייתם לאתר הסיפור הזה שונה מכל סיפור שכתבתי. שלא כמו סיפורים אחרים, לא בחרתי לו מראש תמונה, וגם כשבחרתי, שניתי אותה לבסוף. גם שמו של הסיפור היה #המיית_הגלים, וככל שהוא נרקם בדימיוני, גם שמו השתנה. הוא אמור היה להיות סיפור קצר בקטגורית #והימים_ימי_מלחמה, כיוון שהוא נכתב על רקע מה שקורה בארץ.…

אומרים שכשאדם עובר טראומה, ספירת גילו מפסיקה. כמו כל אימרה, גם זו אמירה מכובסת. מאימי למדתי להתמודד, להחזיק את הראש מחוץ למים.  לצערי, הוא בחר להתרחק. אולי, כי מעולם לא סיפרתי לו, את סיפור ילדותי. אני אוהבת להביט על האדמה הפרוסה מתחת ממעוף הציפור. מאז שהייתי ילדה, המראות האלה מחלון המטוס, גרמו לי להתנתק מהמציאות…

מחזרים לא חסרו לי בימי בתיכון, אבל האמנתי שיבוא יום ואפגוש את האחד, שיגרום ללב שלי לרקוד. החברות שלי צחקו ממני, ואמרו שאני סתם שוגה בחלומות, ואהבה כזאת רומנטית, כמו שחיה בדימיוני, פשוט לא קיימת.  זה לא שלא נפגשתי עם בנים והחלפתי איתם נשיקות חטופות, נגיעות אקראיות, אבל לא יותר מזה. עמדתי על שלי, ולא…