קטגוריה: מאמינה באהבה

ואז נחתה עלינו בהפתעה מלחמה, מלווה במעשים שלא יעלו על הדעת,  בהרבה דם וכאב בלתי נגמר. לא נשמתי. המילים בעטו בי, אבל לא הייתי מסוגלת לכתוב אותן. ידעתי שאני חייבת, למעני ולמענכם, לאסוף את עצמי, ולחזור לכתוב. מהמקום הזה נולדה הקטגוריה והימים ימי מלחמה… סיפורי אהבה שכולם מתרחשים בארץ על רקע המלחמה. קריאה נעימה! שלכם,…

אנדרה נכון שלא נולדתי בארץ. את זה אתם בוודאי כבר נחשתם משמי, אבל עליתי לארץ בגיל צעיר, ואני הרבה יותר ישראלי מאירופאי. נכון שבבית עדיין שלט החינוך המערב אירופאי המוקפד, אבל כשאתה מסתובב עם החבר'ה רוב שעות היום, אופיים הישראלי דובק בך. כמו כל הצעירים בגילי יצאתי הרבה לבלות. הייתי שחקן לא קטן. לא רציתי…

עידו שיר אני קם להתרענן בשרותים של המטוס. אני מודה שאני משתוקק כבר לדרוך על אדמת המולדת. רק אז ארגיש בוודאות שאני באמת חוזר הביתה ואוכל לנשום כרגיל. המחשבות שלי נושאות אותי לבראשית. * "שיר, אתה מתבקש להתייצב במשרדו של המפקד, מיד!" אמר לי סמל המחלקה. איזכור שם משפחתי תמיד עורר פרץ של צחוק, וגרר…

מיי אני מסתכלת על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, על המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתך, וזכרון היום הראשון שדרכה בו כף רגלי צף ועולה. כמה התקשיתי להאמין שנפלה בחלקי הזכות להכיר גבר כמוך. עשר שנים לפני אתה מסתכל עליי משועשע, נהנה לראות איך עיניי בולעות…

השדים היחידים בעולם הם השדים שבלבנו. שם צריך להתחולל הקרב. – מהאטמה גנדי- ? ? דניאלה אם יש משהו שהייתי משנה בעצמי זו העובדה שאני בלונדינית. כמובן שיכולתי לצבוע את שערי, אבל זה לא באמת מפריע לי עד כדי כך. זה בהחלט מתיש להוכיח כל פעם מחדש שלא כל הבלונדיניות מטומטמות. אני עובדת כמהנדסת עם…

"את והרומנטיקה שלך. ממש לא מתאים למדענית לשגות באגדות של הנסיכה והאביר," אני עונה לה, ולא מספרת לה שבדיוק כך אני מרגישה כמו הנסיכה ההיא, רק שהאביר שלי הוא גבר מסתורי

שני הדבר האחרון שציפיתי כשהצעקות שברו שיא חדש יחד עם בקבוק הבירה הריק שהעיף על הקיר ופספס בנס את מקלט הטלוויזיה, היה שכך אתחיל את חיי בלעדיו. וגם את כל מה שקרה אחר כך… את הלילה ביליתי אצל דלית אחותי על הספה בסלון ביתה. לשמחתי גיסי היה במשמרת לילה, וגם אם לא, היא לא הייתה…

טליה "נו באמת טליה, מה אני עוד יכולה לאמר לך שתשתכנעי לבוא למסיבת יום העצמאות?" שואלת אותי שרי בקולה המתפנק. "את כזו עקשנית," אני מפהקת, אפילו לא טורחת לכסות את פי בידי, "אני רוצה לנוח. ל-נ-ו-ח. חזרתי מטיסה שנתקעה בגלל תקלה במטוס, כבר שכחת?" "את לא מבינה שאת צריכה שיואב יראה אותך מחייכת ויצאו לו…

בלילה שנהרג הוא בא אליי בחלומי וביקש שאבוא אליו. "תבוא אתה," עניתי לו, רק בגלל שהוא עמד בראש הגבעה ואני למרגלותיה. "אני לא יכול, אני צריך אותך. בואי," הוא הושיט יד לקראתי. כשקמתי בבוקר חשבתי לעצמי 'איזה חלום ממש מוזר.' הייתי אז בביקור משפחתי בניו יורק והתקשרתי הביתה בחשש. מילה לא נאמרה לי עד שחזרתי…