קטגוריה: מאחורי דלתות סגורות

האם אפשר לרעוד מקור ולהישרף באש הלהבה? . אני יושבת בחושך ערומה מבגדים, חשופה מבפנים, רועדת מקור, ובוערת מתשוקה. השקט מסביבי סוגר עליי. מחכה כבר שתבוא , שאוכל להרגיש אותך, לידי ואיתי. אני כל כך מרוכזת במחשבות עלייך, שלא רואה שאתה כבר כאן, נשען על המשקוף ומביט בי מרוכז. אתה בוחן את גופי, רגע לפני…

אתה מביט בי במבט חוקר, מנסה לגלות מי זו שכעת לידך. אתה מושיט יד חוקרת, וכל הזמן עיניך חודרות לתוכי. "מי את היום?" אתה לוחש לי בקול חרוך, מוכן לקבלני כזו או כזו. ואני מחייכת אליך, מושכת את הרגע בטרם תדע את התשובה. ב.א. © #בתשוקתי_בר_אבידן #pixabay

ישנם ימים נטולי כוונות שאת אומרת לעצמך 'מה כבר יכול לקרות אם אשים את ראשי על חזהו וארדם?'   אבל לגוף שלו שמכיר אותך כל כך טוב ולגוף שלך שיודע אותו יש דעה משלהם.   כל מגע גם אם הוא מרפרף, גם אם הוא רחוק מכל האזורים ההם, שמציתים באחת את התשוקה.   רק מקרבתם…

לא פוחדת משתיקות. הכי לא פוחדתכשאני לידך. אתה מראה ליבשפת גופךהכל. בעיניים מחייכות,בעינים שובבות,אך גם במבט מאד לא מרוצה.לא כי אני לא קוראת את שפתך,בגלל שאתה יודע שאני כן,ובכל זאת עונה לך אחרת. ואז גם השפתייםשחייכו אליי,שנפשקו רגע לפנישאתה טועםאת שלי,גם הןמתכווצות בכעס,והפעם אתה מסנן דרכןגם מילים,כדי לעצים את העובדהשאני לא מקשיבהלשפת הגוף שלך. ואני…

כשאני כותבת, ולא משנה מה, לפעמים זה רק צליל שחודר לליבי, תמונה שעוברת מול עיניי, או מילים שנאמרות לי על ידי מישהו אחר, שמציתות לי את הדימיון. * תמונה 1 אני נכנסת לחדר השינה.החלון פתוח והרוח מרקידה את הווילון השקוף, מגלה את העצים הירוקים שבחצר ומכסה אותם לסירוגין. ריח של דשא רטוב עולה באפי. אני…

  אתה מביט בה. כמה ציפית לפגישה הזו איתה. היא מתבשלת בך בכל אותם הימים בהם לא התראתם. ועדיין.. כמה שתתכנן את מהלכיך, לעולם אינך יכול לצפות מה יקרה שם כשתהיו לבד. ביחוד איתה. הרי היא שקטה כמו מים עמוקים, מלאה במערבולות של רגש, וסוערת כמו הר געש רגע לפני שהוא מתפרץ. ואתה יודע היטב…

אתה אוהב לגעת בפינות מלאות אבק, שקורי עכביש מסתירים את מה שנוצץ מתחתן. מקומות חשוכים לא מפריעים לך, לא מרתעים אותך. אני אוהבת מקומות שקטים, עוטפת את סודותי בבדי משי רכים, לא מפחדת מהחושך, יודעת שתאיר לי אותו. אתה בא כמו שאתה. בלי חליפות, בלי תחפושות, וזה מה שאני צריכה. רק המבט הזה בעיניים ששורף…

היא טורפת גברים…. באה אליהם כחתלתולה קטנטנה חסרת ישע, והם פורשים זרועותיהם המגוננות, מעצימים אותה מכוחם. כאשר היא שבעה, היא נוטשת אותם מדממים כמהים אליה, וממשיכה לטרף הבא. הפעם זה היית אתה שנשארת מאוהב בה עד כלות, כהיא כבר המשיכה הלאה, מוחקת את זיכרך, מפנה מקום לבא בחייה. ואתה שותק, יודע שפעם אתה היית הגבר…

"עיצרי," אתה אומר בטון כזה, שלא מותיר בי ספק שזו אינה בקשה. אני נדה בראשי לשלילה. "לא עוצרת," אני אומרת, כדי שיהיה לך ברור. "את יודעת מה את עושה לי," אתה אומר. הטון שלך משתנה, כמעט מתחנן שאפסיק. "מה עשיתי?" אני שואלת אותך בתמימות, "הרי אני לבושה." "אני מזהיר אותך," אתה אומר ומצמצם את המרחק…

אני רוצה לעשות איתך אהבה. בלי שתראה אותי, בלי שאראה אותך. גם שמי לא יהיה חשוב בעיניך, כשם ששמך לא חשוב בעיניי. אני רוצה שתאהב אותי במילים שתעברנה בי תשוקה, ואני מבטיחה לך להחזיר אש גדולה. אז אם כבר שאלת, אלה השפתיים שמושכות אותי. לא, ממש לא מה שאתה חושב. לא שם .. אלא על…