קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

*היא* אתה האחד ששברת את ליבי לרסיסים, הקפאת אותו כמו קרחון שבקוטב. הפרת את הבטחותיך לי. *הוא* איך את לא רואה את האש שיוצאת ממני אליך, ואת זו שמתרחקת מונעת ממנה לעטוף אותך. *האחרת* איך היא לא מבינה שאת החום שחסר לו הוא מחפש אצלי, כי היא קפואה כמו הקרחון בקוטב, שוברת את ליבו לרסיסים.…

האם הוא זוכר את הרגע המסוים שליבו התמלא בה? עברו ימים רבים מאז. הוא לא זוכר מתי הייתה חלק נפרד ממנו. האם באמת חי לפניה? הוא עומד מולה חסר מילים, ידיו בכיסיו. הוא לא יודע איך לעצור את שטף דמעותיה. מתי זה קרה לו שאבדו לו המילים, הוא שהיה אשף בהן. מיום שהכיר אותה התקשה…

כל יום הייתה הולכת לתחנה.   לא עניין אותה אם השמש היכתה על ראשה, או גשם שוטף ירד והרטיב את כולה.   היא עמדה תחת הסככה המוצלת, וחיכתה.   לא איכפת היה לה אם היה זה יום שטוף אור שסינוור את עיניה, או לילה חשוך בו לא יכלה לראות דבר.   היא הסתתרה תחת הסככה,…

לפחות איתךשלא אזדקק למסיכה..קבל אותיעם הדמעות שבי,עם השריטות שבתוכי.אל תבחן את מילותיי,עטוף אותי בשלךכדי שתגנה על ליבי. בר

ברגעשהוא מתחיללנסות לשנות אותך,לעדן את הצד הפראישבך, שהוא לא מביןשאתם משלימיםלאחד שלם,אבל גם כל אחד מכםהוא מושלםבפני עצמו, זה הרגע להביןשהוא התאהבבדמות שיצר במוחו,לא בך. בר

איך אתה מדמיין את מגע ידך על עורי?   האם אתה עוצם את עיניך או מפליג בדמיונך ממציא אותי כפי שאני בעיני רוחך?   ואני שאינני מכירה אותך, כיצד אגיב למגעה?   זאת לא אדע.   ב.א. ?

אין פשוט מזה. כשזה קורה, את יודעת. הקסם הזה עוטף את כולך, כל תא ממך. והלב, הוא שר את היפה שבמנגינות. . בר

היא צבעה את שפתיה באדום,לבשה שמלה קצרצרה,ויצאה לשחר לטרףלמצוא ניצוד. *היא ישבה בטוחה בעצמהעל כיסא הבר הגבוה,מרוקנת שוט אחרי שוטמביטה לאחור במראה. *היא ראתה אותו מיד כשנכנס.על זרועו תלויה הבלונדינית.הוא מיד קלט אותהמתלבט אם לגשת או לא. *הוא לא היה קיים בשבילה,ובכל זאת הסתובבהכאשר ניגש אליהוקראה לה בשמה. *"חצופה שכמוך" הוא אמר לה,"מה את עושה…

ואין זה משנה למה נפרדתם. לעולם אל תציצי לחדר השינה שהיה שלך, מתחת לשמיכה שהייתה שלך, על הגבר שהיה שלך, לראות אותו חובק אחרת. אם זה מבחירתך או שלא כל זה לא שלך יותר. אז אל תדאגי אם הוא מכוסה היטב הלילה, כי קר בחוץ גשם שוטף, בדיוק כמו דמעותייך. בר