קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

יום אחד נולד האינטרנט. וככל שגדל כך התקצר המרחק. ועדיין…   הוא לא יכול להחליף את מבט עיניך שמביטות לתוך עיניי וללא מילים מספרות לי מה שלוחש ליבך, אין בו להחליף את הזרועות שמקיפות לחיבוק.   אין הוא יכול להחליף פגישה חטופה על כוס משקה חם כשבחוץ יורד גשם וכפות ידייך מחממות את שלי, הקפואות.…

אל תחכו שמשהו יזעזע את עולמכם, יגרום לכם לקחת פסק זמן מהחיים. מבטיחה, העולם ימשיך לנהוג כמנהגו, החיים ימשיכו בטירופם. גם אם כך סתם באמצע היום תקחו הפסקה מהכל. כמו למשל "מסיבת קפוצ'ינו" בזמן הכי מפתיע…. הושיטו ידיים לחבק את רגעים קטנים בחיים, עצרו לנשום, קחו פסק זמן רק לעצמכם. וחייכו. כי יום בלי חיוך,…

לעצום את עיני זה כל מה שאני צריכה, כדי לראות אותך שולח ידך, מלטף את מתאר גופי. מתעכב, או ממשיך. אין זה משנה אם אתה כאן ועורך נוגע בעורי, או רחוק כמרחק שנות אור. כל מה שאני צריכה, זה לעצום את עיני ולהרגיש. ב.א.

אדם נכנס למכוניתו. מפעיל את החימום. בוחר לו תחנה ברדיו כלבבו. מכניס להילוך אוטומטי ויוצא לדרך. הפעולות האלה נעשות ללא מחשבה מרובה. המחשבות נמצאות במקום אחר. מכאן זה אינדיבידואלי לכל אחד. אחד מתמכר למוסיקה, שר בקולי קולות או להיפך מקשיב לצלילים השקטים או סוערים של מוסיקה קלאסית. האחר כבר מוטרד ממטלות בעבודה. חושב על מה…

כל העונות נמצאות בה. ♦ לפעמים, היא גשם שוטף, סוערת, רועמת שולחת ברקים לכל עבר. ♦ לעיתים, היא לוהטת כמו השמש, מפיצה את חומה מסביב. ♦ יש והיא מלבלבת ממלאת את העולם בפרחיה. ♦ עם זאת, יש והיא קמלה, מאבדת מכוחה, ונושרת. ♦ יש בה ארבע עונות. בר? 500px.com

"את היית איתי בכל מקום שהייתי," הוא אמר לה כשחזר ממסעו. כיסיו מלאים ויכול היה להביא לה כל דבר שרק שרק יחפוץ. בו ליבה. אבל הוא שהכיר אותה, הניח לפניה שקית מלאה בצדפים. עיניה נצצו מאושר כמו אלפי כוכבים בשמים שחורים. הוא כל כך מכיר אותה וזה מה שריגש אותה יותר מכל. בר