קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

היא דווקא התרגשה לקראת הפגישה שלהם. הוא הבטיח לה ערב מושלם, והיא רצתה להיות מושלמת עבורו. היא התחדשה בשמלה, חשופה משהו, כי הייתה זקוקה למבטיו המעריצים, כי ידעה למה הם יובילו אותו. ? הערב כאילו היה לקוח מהאגדות. מסעדה משובחת, שולחן אינטימי שאיפשר להם לנהל שיחה בלי לשקול את המילים. היא ענדה את השרשרת שרכש…

אתה דווקא מהגברים שבועטים את דעתם. כשאתה רוצה, שום דבר לא יעצור מבעדך לאמר את מה שאתה חושב. ♦️ אבל כשזה מגיע אליי, אתה קול ההיגיון. ♦️ כשאתה מרגיש שאני עומדת להתלקח, אתה מחבק אותי ולוחש לחתולה הפראית שבתוכי, "ששש.. תרגעי חתולונת." ומכבה אותי מייד.   ♦️   תודה שאתה עוזר לי לשתוק…   בר…

"את לא מבינה," הוא אומר לי, "שאני צריך חלק ממך כל הזמן?" כך הוא אומר, בשעה שאני יושבת לידו. "את לא מבינה שרק כך אני יכול לנשום?" בר #pinterest

אני רואה אותך מנערת מעלייך את שרידיו, שעדיין צורבים וצרובים על גופך. אך פנייך קדימה, ראשך מורם, בצפייה לאחד, שמצפה לך בכליון עיניים. בר Image by Abbat1 from Pixabay

מיליםעל גבי מיליםעברו בינינו. דבריםשאולי בנסיבותאחרותלא היו נאמרים. ברגעים הכל כךאינטימיים בינינו,שזרנו יחד תובנות. העולם הוארבאור כל כך נכון,והשאר פתאום נראהלא שייך. בר  #lotsofpinkplaid.tumblr.com

ואתה, לא ידעת מהי אהבה מלטפת. * ידעת רק מהי אהבה קפואה, מהי אהבה שורפת. * ולמדת, שבמים שבי לא אתן לך לטבוע. * האש שבי רק תעטוף אותך בחומה. * מילותיי לעולם לא תכאבנה. * למדת מהי אהבה. ומשכך, אתה מכסה אותי מים חיים, באש מגינה, ובמילים שגורמות לפרפרים לרקוד סביבנו. בר patetnina.fr

לעיתים…אדם מוצאאת האי השקט שלו,כשהוא לגמרי לבד. אין איש שמפריע,רחוק מעיניים סקרניות. באמצע אוקיינוסשל רגשות,או בתוך אבקשל סופת מדבר. יתכן…שדווקא בעיר סואנתימצא את השפיות,כשהואימצא את האחת,כשהיא תמצאאותו. גם אם יעמדו,בתוך הלבה הרותחת.אם ליבם יפעםאת אותה המנגינה,דבר לא יהיה קייםבעולם כולו,מלבדם. בר weheartit.com 

לכל אדם בעולם, ראוי שיהיה מין אח גדול או אחות קטנה, שיעמדו לצידו. בימי הסופות הסוערים, כשגשם שוטף ניתך משמים, ובימי האביב כשהפרחים מסביב. לחבק כשרע, לשמוח כשטוב. ומי שאין לו נפש כזו, שלידה הוא יכול להיות הכי עצמו בעולם. כאן שורש הבעיה. בר

"מי מסתכל בכלל על הידיים?" היא אומרת , ":את הידיים רואים רק בסוף." * "תראי אותן," אני עונה לה, "את קוראת בהן את העוצמה, את הרכות." * "תראי את התנועה הזאת," אני אומרת, "כשהוא נוגע בצווארון שלו, את כבר מבינה שאין לו אוייר, שהוא לא במקום שנוח לו, שהוא רוצה להשתחרר." * היא מתסתכלת עליי…