קטגוריה: בלוג בראשית – סיפורים

פברואר 11 2018 "דרלינג," אומר סטיב לויויאן, "עוד שבועיים אנחנו מתחתנים. מדוע שלא תיקחי חופש כבר היום. תנוחי, תתפנקי לך. אולי תלכי לקנות לך כמה בגדי ים לירח הדבש?" "עדיין לא סיימתי את המחקר לפרויקט החדש," היא עונה לו. "בקשר לזה," אומר לה סטיב, "אל תטרידי את הראש היפה שלך. ביקשתי מבקי שתטפל בתיק שלך.…

מרץ 1 2018 12:13 תל-אביב *רן* אם יש משהו שאני מתעב, אלה המסיבות של העבודה. אני יודע שאיני יכול להתחמק מהןאבל כל פעם שאני מוזמן לאחת כזו, אני שותה בבית כוסית ויסקי, עוטה על פני מסיכהדמיונית לפני שאני נכנס למקום האירוע. כולם מכירים אותי כגבר מבריק, ועם כל הצניעות אני יודע שאני מאד חכם, אבל…

"אני לא מבין מה הבעיה לתת אישור לארבע שעות למדורה ברחוב הפרדס?" שואל אסף, "מה אני אמור לומר לילדים. מכבי האש לא מאשרים לכם את המדורה?" "בהחלט. הם לא יודעים שאש זה דבר מסוכן?" עונה לו אפרת בחוסר סבלנות. "זה ממש הזוי," עונה לה אסף, "אפשר לחשוב שהילדים שלי הם היחידים שחוגגים את ל"ג בעומר…

"רייצ'ל, קיבלת 85. כל הכבוד," אומרת מיס פולק, "אני מניחה שלמדת עם ג'ורג'ינה כפי שיעצתי לך." "כן, מיס פולק," היא עונה לה. "ג'ייקוב, הו ג'ייקוב, מה אני אעשה אתך. עוד פעם 75. מתי תתחיל ללמוד?" אומרת מיס פולק. ג'ייקוב שותק. מה יש לו כבר לומר. הרי גם הוא וגם מיס פולק יודעים שהוא לא משקיע…

דצמבר 16 2017 5:20 היא יושבת המומה מול הרופאה. רק לפני שבועיים גמרה את הלימודים. היא יחסה את עייפותה המתמשכת לתקופה הלחוצה של המבחנים, וגם לעצב שהשתלט עליה אחרי שגילתה שג'יימס בעצם לא אהב אותה מעולם. מבט אחד בפניו המזלזלות ובפניה הסמוקות של מרצדס ששוכבת תחתיו, מגלה לה מה שכולם כבר ידעו. אש האהבה כובה…

  "מיקה אני חייבת את עזרתך דחוף," אומרת גילי, "מישהו לא נעל טוב את הדלת והמסעדה מוצפת. אני חייבת שמישהו ילך עם הבוס לקניות. לצערי אני לא יכולה ללכת, את יודעת שאני מאוהבת בו וכל כך חיכיתי להזדמנות להיות איתו לבד." "אני לא מבינה אם בכל מקרה אי אפשר לפתוח את המסעדה בזמן, והמטבח מושבת,…

  "להתפרע, להשתולל, הכל מותר. רק לא להתאהב," היא משננת לעצמה לפני שהיא פותחת את הדלת הכבדה של הבר. היא מרגישה את הקור המקפיא עדיין מנסה לאחוז בה, אבל היא חומקת פנימה. מיד כשהיא נכנסת מקבלת את פניה הרוח החמה העולה מפתחי החימום ומאיצה בה לפשוט את מעילה הצמוד, את הצעיף, הכפפות והכובע. שיערה הארוך…

יש ימים כאלה שאני מרגיש שאני לא יכול יותר. אני גבר מאד מסודר, אם זה בעבודה ואם זה בביתי. אני עדיין שומע את השאגות של אבי צועק עלי לסדר את החדר, כאשר בגלל החלון הפתוח עף דף על הריצפה. עדיין זוכר אותו ממלא את הנייר שלו בטבק ומדליק אותו בעצבים. פניו היו אדומות מכעס וידו…

  "נלי סמואל את בסדר? יש משהו שאת לא מספרת לי?" שואלת בדאגה סוזן. "הכל מעולה," עונה לה נלי בחיוך. "משהו פה לא בסדר. אני חושבת שאת מתחזה," עונה לה סוזן.  נלי מסתכלת עליה בתמיהה. "שאת תקני רק שמלה אחת? ומה עם עוד כמה חולצות לבנות וכמה שחורות, כי כאלה אין לך?" "ראשית קניתי שלוש…

הכתם על צווארון החולצה לא השאיר הרבה מקום לדמיון. האשה שהיה איתה משתמשת בבושם שלא לטעמי, אבל זה לא העניין. השפתון שמרחה על שפתיה אמש היה סגול. אני לא רוצה לחשוב היכן עוד היו שפתיה על גופו של בעלי. אז זהו, שהוא לא בדיוק בעלי. מעולם לא נישאנו. זה פשוט לא יצא. השנים עברו, ולשנינו…