סיפורי הברים של בר

כדי לקרוא נא ללחוץ על התמונה

במידה הנכונה

הזר

לו רק ידע מי היא

הוא היה מתוסכל

היכן מקומי

עיניים חומות

גריי גוס

הנמלטת

טנסי ויסקי

לא כזאת

יוצאים לצייד- סיפור

נכתב כסיפור ברים. לבקשת קוראיי הוא הפך לסיפור קצר בהמשכים.

לפעמים…
היא רוצה משהו קליל,
בלי לערב רגשות,
בלי להקשר,
בלי להתגעגע.

היא הולכת לבר.
לבושה לבוש מזמין כזה
שמראה את הכלום שעליה.
ומצהיר שזה מה שהיא רוצה.

עכשיו רק נשאר לה לבחור
בין כל הזאבים חשופי השיניים,
את האחד
שיחמם לה את הלילה.

לא את כולו.
אלא במידה הנכונה.
שירגיע את גופה.
ישחרר את הכאבים.

האחד שימחוק "אותו" מזכרונה.
שאחרי…
תחזור מותשת
ותיפול לשינה
נטולת חלומות.

ב.א.

#סיפורי_הברים_של_בר

בר אבידןעקבו אחרי(7)ינואר 12 2018 10:50

היא: אני יושבת על הבר אפופת אלכוהול..מזמינה כוס שלישית או רביעית, לא בדיוק סגורה על כמה.רק רוצה לטבוע בו, לשכוח שכל זה קרה.שלושה חודשים חייתי על פסגת העולם ולא ראיתי שאני על פי תהום.הוא אמר לי היום כבדרך אגב: ״את יודעת שאני נשוי?״ואני כאן…

אני רואה אותו נגש אליה
גברבר אלפא מסוקס
היא דוחה אותה במבט מזלזל
הוא מנסה לכפות עצמו עליה
הוא נרתע ברגע האחרון 
לפני שמקבל סטירה
 
הוא לא מכיר אותה
לו רק ידע מי היא 
היה בא אליה בעדינות
אולי עם פרח אדום ביד
עם חיוך ביישן
והיה מקבל את כולה
 
בר אבידן
מאמינה באהבה

28.10.2016

 
#סיפורי_הברים_של_בר

הוא היה מתוסכל
היה חסר שקט
היה צריך את זה כאן ומיד
ללא מחויבות.

מי יכול היה לצפות
 שדווקא הלילה הזה
מכל הלילות הרבים
שבא ועשה וזנח
הוא יסתבך ככה

 היא לא היתה מקלונת
לא היתה בלונדינית
לא היתה גבוהה
וגם לא חיפשה

מי יכול היה לצפות
שדווקא הלילה
מכל הלילות הרבים
היא תהיה זו
שבה יתאהב

לא יכול היה לעכל
לא ידע איך לפנות
לא למד איך להקשיב
ידע…

היא עמדה המומה מול דלת הכניסה הנעולה.
הוא סרב לפתוח את הדלת וקולו נשמע מהאינטרקום:
״מאסתי בך, אני לי צורך בך יותר, הסתלקי מפה!״
״ אתה לא יכול לעשות לי את זה!״ היא צעקה, ״אני רוצה את הבן שלי!״
והוא ענה לה בקול אדיש: ״את לא קובעת כאן, הילד נשאר איתי״
״אלחם בך״ היא…

אנחנו מסיימות את השיעור ויוצאות החוצה לאויר הקריר.
היא מסתכלת עלי ואומרת לי ״התשת אותי היום״,
ואני עונה לה שאת הגוף צריך לתחזק ושגמישות לא נעשית מעצמה.
היא מציעה שנלך לבר ומציעה שנלך ל״אמסטרדם״ ליד האגם.
אני רואה חיוך ממזרי נמתח על שפתיה ושואלת אותה איזו מזימה היא רוקמת.
היא מתבוננת בי בתמימות מעושה…

הוא נכנס לבר,
כמעט בהחבא ומתיישב לפני.
כיפה שחורה, חולצה לבנה עם ציצית מציצה.
הוא מבקש, כמו בכל יום, וודקה
גריי גוס בבקבוק קטן, לא פתוח.
הוא שותה לאיטו,
מסתכל לא מסתכל בי.

אני מרגישה לא נוח חשופה ככה בפניו.
הבוס אמר שחשוף מוכר יותר.
אני מכסה את עצמי עם ז׳קט ג׳ינס,
אומרת לבוס שקר לי מהמזגן,
אם אהיה חולה…

אני נמלטת לתוך בר אפל,
מבקשת מהברמן שיתן לי להתרענן בשרותים.
הוא רואה את הבהלה בעיני ואומר לי ״בואי אחרי״.
הוא מורה לי באצבעו על מדרגות נסתרות,
״תעלי למעלה, תתרענני, יש שם מיטה. את יכולה לנוח בה״.
אני מודה לו בעיני, ללא מילים ומתחמקת בזריזות.

אני שומעת את קול רודפי רועם למטה.
״איפה, הזונה?!״ההוא צורח.
״ המסריחה…

מזכירתו של מייקל אדמס, מניחה לפניו מסמכים לחתימה. היא מניחה מול פרצופו גם את החזה השופע שלה, ‏כאילו במקרה, ומבעירה את כולו. דבר אחרון שצריך ראש העיר, הוא להסתכן בשערוריה עם מזכירתו. ‏הוא חותם על המסמכים ואומר לה: "אני יוצא." הוא ממהר לעזוב את המשרד, למרות שאיננו מוכן עדיין…