קטגוריה: סיפורים בהמשכים

“אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהירשתי לעצמי לשחרר שליטה, ולהתרכז רק בעבודה שלי. לא משנה כמה דחוף היה לי לסיים פרויקט, סופי תמיד באה ראשונה. שלא תחשבי לרגע שאני מתלונן. סופי ילדה מדהימה, ומעולם לא הרגשתי שהיא מונעת ממני לעשות דברים, או מעיקה עליי. אני לא יכול להסביר לך  למה, דווקא איתך שאני…

אני שקוע בעבודה ולא שם לב לזמן שעובר. ההספק שלי הוא עצום, בעיקר כשאין טלפונים שמפריעים לי תוך כדי עבודה.  מידי פעם אני שולח את החומר לענן שלי, וממשיך לעבוד על ההצעה. "תראה דאדי, אני כבר יודעת את כל העמידות," אומרת סופי שמתפרצת לחדר. היא נעמדת מולי, ומדגימה לי את מה שלמדה. "ותראה את האצבעות…

"תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב, אם את בכלל מסוגלת להתרכז," הוא ממשיך לדבר אליי בטון מתנשא, "אני-לא-לובש-שחור. אני דורש חולצה ורודה." "אתה כנראה לא מבין מה אתה עושה פה," אני עונה לו בשלווה, "היום הזה נועד לקדם את ליין אביר הלילה, ליין שכל פריט ופריט בו הוא שחור כפחם." "ידעתי! את שונאים גייז. זכותי לדרוש…

אין ספק שריף הוא התלמיד האהוב עליי. הוא מפתיע אותו בבגרותו, למרות שהוא, כך הסתבר לי, הצעיר מכולם. הוא מתייחס לשיעור ברצינות, ומבצע כל תרגיל בצורה מושלמת. למרות שניתנה לו אפשרות לעלות לקבוצה מתקדמת יותר, הוא בוחר להישאר עם הקבוצה שלו. דווקא מי שחשבתי שיהיו היריבים שלו, הפכו לחבריו הטובים, ללא ספק כל זה בזכותו.…

אני לא יודע אם היא הבחינה בי, והיא מתעלמת ממני במכוון, או זאת העובדה שהמורות האחרות מצטרפות אליה, והן רוקדות כגוף אחד, כיאה לרקדניות מקצועניות. אני מביט בה מהופנט. "המאמן וושינגטון," פונה אליי אמו של מייקי, "איזה צרוף מקרים. אני מבינה שגם היפיפיה הקטנה שלך רוצה ללמוד בבית הספר לריקוד." סופי מביטה עלייה בחשדנות, ומסתתרת…

"מה אני אמור לעשות?" אני שואל את הגננת שמודיעה לי שעליי לקחת את סופי מוקדם מהרגיל. אני לא מרוכז, ולא מקשיב לסיבה שבגללה עליי לבוא לקחת אותה היום בשעה אחת וחצי.  "בכל יום אחר זאת לא הייתה בעיה, אבל את יודעת שאני מאמן היום אחר הצהריים, הרי לשם כך ביקשתי להשאיר אותה עד שש בגן."…

אני מספרת לאלכסיס על מה שקרה מכון לאומנויות הלחימה. "את קולטת שהם היו בטוחות שאני מסתכלת על תמונות של גברים, כדי להתגרות? לו רק ידעו כמה הזעתי כדי להגיע לשלמות של כל תמונה." "אני לא מבינה למה לא אמרת להם מי את?" שואלת אלכסיס בתמימות. "כי זה לא קשור. אני לא צריכה שיחסן אליי ישתנה…

אני מאמינה שהמפגש הראשוני הוא ייקבע את מערכת היחסים ביני לבין העובדים שלי. אם אראה להם חולשה, כך הם יתייחסו אליי.  אני נחושה בהחלטתי לא לתת לדיליה לעבוד בירחון, ובכל זאת אני מחליטה לתת לה לדבר.  "אני מקשיבה לך," אני אומרת לדיליה ומפנה את תשומת ליבי אליה. "חשבתי לדבר איתך במשרדך," היא אומרת. "אנחנו כעת…