"זה לא ילך בינינו,"

הוא כתב לה בהודעת טקסט קצרה.

"התקדמתי הלאה,"

הוא כתב לה,

"תתקדמי גם את."

"עוזב היום את העיר,"

הוא הוסיף וחתם,

"אני."

*

את ההודעה היא קיבלה

כשפתחה את הנייד שלה,

מיד שנחת המטוס בשדה התעופה.

בעצם היא כבר ידעה.

בעצם לא היה לה איכפת.

*

היא אספה את מזוודתה

ויצאה דרך שער היציאה.

הוא…

היא עוצמת

את עיניה

חזק חזק,

שלא תראה.

אוטמת

את אוזניה,

שלא תשמע דבר.

*

רק את המחשבות

היא לא מצליחה

לכבות.

אלה שמקשקשות לה

בפנים,

וגורמות לה לחשוב

עליו

עם אחרת.

*

האם יש לו אחרת

היא לא תדע.

המחשבות שבה

אומרות שכן,

ואולי לא?

*

והיא מבולבלת,

מחפשת נואשות

את הכפתור

שמכבה את המחשבות.

*

וכשהיא כל כך

עסוקה בחיפוש

אחריו,

אחרי כפתור הכיבוי,

היא שוכחת לגמרי

ממנו

מהאחד שבגללו

הכל התחיל.

בר

#Purva Desai

איש לא יודע

שבעבר היה סופר

את השעות

עד שתעבור השבת.

היה מברך על היין,

מוסיף

כוסית ועוד אחת,

לעיתים מסיים

את הבקבוק,

שהרי נשאר ממנו

כל כך מעט.

רק כך

יכול היה לשרוד

את השבת.

כל כך חיכה לרגע

שיעלה השחר,

שיתחיל שבוע חדש,

והוא יוכל לצאת מביתו

ולנשום.

ועכשיו?

עכשיו הוא מטפס

על הקירות,

ויודע

שגם היין לא יעזור.

אז הוא בורח במחשבותיו

לעולמות אחרים,

מקפיא את הרגש,

מצפין את הכנפיים,

וממתין

שיוכל לצאת שוב

לחופשי.

בר

#m.imgur.com

18Einat…

"ואני, לא נועדתי לאהבה?"….הוא שואל אותי,משתוקק כל כךלהיות נאהב,לתת את עוצמת רגשותיולאחת.

"ואני, לא נועדתי לאהבה?"…היא שואלת אותי,משתוקקת שיגיע האחדשיסעיר את גופהשיגעבמקומות המאובקיםבליבה.

ומה אני יכולה לאמר על כך?

כל כך הרבה אנשים יש בעולםובתוכם מחכה האחד/האחתשרק תבוא/יבלב פתוח,ברגש משתוקק,לחבק את אהבתם.

ואין לי תשובת קסםלענות להם.רק לקוות שזה יקרהבקרוב.

בר

#artlimited.net

הם מספריםכמה קשה להםבבדידות של החגים.

לפני, סיפרו לי,על בדידותם בלילותבמיטה שהתרוקנה.

ואני מביטה בהםמקשיבה,וחושבת לעצמי,ומה עם הבדידותשל אור יום?

כשהוא כבר לא נוכח,אבל עדיין שורט לךאת קירות הלב?.

בר

twitter.com

הואאם תשאלו אותו מתי הניח את ראשו על הכר ושקע בשינה,הוא לא ידע לענות.לא כי אינו רוצה, אלא כי בכנות אינו יודע.הדם שלו רווי באלכוהול, הראש שלו אפוף בעשן.היד שלו אוחזת בנייד שלו מוכנה לענות לשיחה שתגיע.במקומה הגיעו הרבה אחרות.הוא דווקא היה צריך להיות מרוצה.הרי כל אחת מהן הייתה…

הוא עוצם את עיניוכל הרגש שלו מתרכזבזוג שפתיו הבשרניותשעומדות לנשק אותה.

הוא כל כך מלאבאהבה אליהשאינו מוצא את המיליםלהביע אותן,ולכןהוא כותב אותןבשפתיועל שלה.

הוא לא יודע,שבאותו זמן עצמוהיא עוצמת עיניה,כדאי לא לראות אותו.

איך יכול היה לנחששקרובה השעה,שאותן שפתיים עצמןיספרו לושזה נגמר,שהיא עוזבת אותו.

וכך הוא מנשק אותהואין לו מושג,מה עתיד לקרות,בקרוב.מאד בקרוב.

היא מתגעגעת לדברים הקטנים,

דברים שהיו לה כל כך מובנים.

מתגעגעת לשיחות חולין על מי יביא את הילדים,

מי יעבור בסופר להביא חלב.

ידעה שגם בשעת ערב מאוחרת היא יכולה לבקש

שיעבור בסופר פארם לקנות טיטולים,

כי לא שמה לב שנגמר.

תמיד סמכה עליו

כשהיה מדובר בתיקונים בבית,

כמו ברז דולף,

או מנורה שנשרפה.

תמיד הרגישה שיש מי שמטפל…