Browsing Category

על כנפי הדימיון


VIEW POST

View more
מתוך הבלוג ב"אמור" על כנפי הדימיון

מרפאת הלב

on
יוני 2, 2018

היא אהבה את החיים הפשוטים, בלי קישוטים ונצנצים. כסף אף פעם לא היה בראש סולם העדיפות שלה, ‏ומארון הבגדים שלה אפשר היה ללמוד שהיא ממש לא אוהבת לטייל בקניונים.‏ “אני כמו הבעל,” נהגה לאמר לחברותיה, “רק שאני לא יושבת על ספסל בכניסה ומחכה, אלא נגררת אחריכן ‏במסע הקניות המטורף…


VIEW POST

View more
מתוך הבלוג ב"אמור" על כנפי הדימיון

מגרש החלומות

on
יוני 2, 2018

השמש, הצובעת את השמים בצבעים רכים ורודים  צהבהבים  ‏ותכלכלים בשעת השקיעה, היא השעון שלה.‏‎
בשעה הזו היא עולה על הסקייטבורד שלה הצבוע בצבעי ‏הקשת ונוסעת לשם.‏‎
תחילה היא נוסעת ימינה, ושוב ימינה עד שהיא מגיע לרחוב ‏שמתפתל כמו ספירלה.‏‎בדיוק בליבו של הרחוב יש בנין מיוחד במינו.‏‎
היא מגיעה אליו, מחנה את הסקייטבורד…


VIEW POST

View more
מתוך הבלוג ב"אמור" על כנפי הדימיון

שם

on
יוני 2, 2018

“סליחה,” היא שאלה את הטייס לפני שהיא עלתה לטיסה, “לאיפה ‏אתה מגיע? רק רוצה להיות בטוחה.”

‏”לשם,” הוא ענה לה.‏

“לשם זה מצוין,” היא ענתה, “כל עוד אתה לא נוסע אחורה אני שמחה”.

‏”לא, שם כבר הייתי. לשם אני לא חוזר,” הוא ענה וניגש ‏למושב הטייס.‏

היא לא ידעה מה לקחת איתה לטיסה….


VIEW POST

View more
מתוך הבלוג ב"אמור" על כנפי הדימיון

מרפאת התבלינים

on
יוני 2, 2018

הוא מיואש. הכל כואב לו. הגוף, הלב והנפש, הוא ‏מרגיש שהוא עומד למות.‏

‏”אתה נראה אבוד,” אומר לו חברו, בשעה שהם יושבים יחד בבר. “אני ‏הייתי כמוך, עד שפגשתי אותה, את מרפאת התבלינים.”‏

הוא כל כך מיואש ומבקש שיתן לו את הכתובת.‏

‏”זה ממש פשוט,” הוא עונה לו, “תכתוב – מרפאת התבלינים…


VIEW POST

View more
מתוך הבלוג ב"אמור" על כנפי הדימיון

לב מזכוכית

on
יוני 2, 2018

החום בחוץ מתיש אותה. אין דבר שהיא רוצה יותר מאשר ללגום משקה קר. לאכול ממש אין לה חשק, לכן ‏אין היא בררנית לגבי המקום בו תעצור. היא עוקבת אחרי השלטים בכביש המהיר, וכאשר רואה את שמה של ‏מסעדת אוכל מהיר ידועה, היא מאותתת ופונה במחלף. היא לא צריכה להתאמץ….

בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי. למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.) מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור. במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי ב"אמור" ובו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים. תמיד תהיה לי שפינה חמה בלב לבית הראשון של סיפוריי. באתר תמצאו קישור אליו. מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם. תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש. קריאה נעימה! בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם
סיפורים אחרונים